ימי החג הפכו לחוּלין, מציין כתבנו לענייני חגים, מחוללים ונופלים. אבל בשוך ימי הפסח ודעיכת הדי הבחירות הכשרות, המנגלים והמופלטות, מתברר כי חמץ רב נותר בסביבותינו וספק אם המדקדקין בביעורו יעשו לסילוקו, משום שחלקם, כנראה, שותף לעבירה.
 

רה”מ המנצח (שאינו, חלילה, כלב הנְחִיָה של ידידנו ובן־בריתנו טראמפ, הלוקה בראיית המצב, ולא חתול השעשועים של פוטין, ידידנו ובעל־ברית־אויבינו, המְיַיצר את המצב), הודה ברגש ובהוקרה לשני המנהיגים הדגולים, שסייעו בסתר ובגלוי לניצחונו בבחירות. הוא גם הביא לשמחת בוחריו את מתנת הרוסים, שרידי החייל המנוח זכריה באומל, אמר שלא שולם בעבורם דבר, ואז התברר שהייתה זו עסקת חליפין נאותה, שבחלקה הסורי שוחררו מהכלא הישראלי מחבל וסוחר סמים. אז למה נשמר העניין בסוד כמוס עד לבחירות? לא ברור. אבל תמיד יימצא לביבי איזה קיש, שבקשקוש מנומק, שהכל נובע מהכעס על ניצחונו המוחץ של הימין בבחירות, יסתום את פי המראיין הלא־מבין־כלום.
 

שחרור אסירים כנ”ל בחנינה מותנה באישור הממשלה, אך הממשלה (“הטובה שבכל הזמנים”) היא זמנית, וכמה מחבריה ממילא לא ישרתו בגלגולה הבא, והקבינט ממילא לא כוּנַס באחרונה, וכל ההחלטות הביטחוניות שהקבינט הנ”ל היה ממילא מְאשרן בשִׁבתו כחותמת גומי, התקבלו על ידי צוות החירום המיוחד והמצומצם, שבו שותפים רק רה”מ ושר הביטחון, בהשראת הגבירה והג’וניור. היועמ”ש והאיילת אישרו את העסקה (האם קיימת סימביוזה נסתרת בינם לבין הנתניהו? האם הגבירה אינה חושדת בקונספירציה נגדה, לשמע הרינונים על כניסת האיילת לליכוד?). שהרי כך, תמיד, ביוהרה ובהתעלמות, נוהג המנהיג במוּנהגיו, בממשלתיהו ובַּבִּיבִּינט – מהאישור למכור צוללות מתקדמות למצרים, דרך גילוי פומבי שחצני של המלקוח שהביא המוסד מהארכיון הגרעיני האיראני ועד להחלטה שלפני הבחירות להסיר עמימות מהתקפות חיל האוויר בסוריה, ולפמפּמַן בקול ביבאי גדול. 

אביחי מנדלבליט, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90אביחי מנדלבליט, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

הכל מלמד על זלזולו העמוק (והצודק?) של רה”מ בשריו ובחברי הקבינט שלו. אלה, הַצְדָקַת קיומם בהתגייסותם תמיד לשרת את הנתניהו כפרוקסי (באינטרנט - שָׁרָת שאפשר להשתמש בו תוך הסתרת זהות המשתמש האמיתי. במציאות, אלה שרתים כאיילת, ביטן, לוין, אמסלם, רגב ואחרים, שידאגו לחקיקת חוקים ברוחו של נתניהו, לתקוף את מבקריו וחוקריו וללכלך על יריביו, או כסמוטריצ’ים למיניהם, שידאגו להחיות את חוק החסינות, כעבירה שבאה במצווה או להפך) – ולהיזרק ברובם מאחור כעטיפות ארטיקים וקליפות גרעינים אחרי השימוש.
 

לפיכך, קל לשער מה, למשל, יעשה רה”מ באוהביו, תומכיו ומהופנטיו בהרכבת הממשלה: הליכוד יקבל תפקידי מִשנה שוליים לרוב. ליברמן יתקפל בחזרתו לתיק הביטחון. סמוטריץ’ לא יגיע למשפטים, כי נתניהו הפרנואיד לא יסתכן בבנט פלוס־פלוס בקבינט. הוא יכול להראות רוחב לב, כשישבץ את גדעון סער שְׂנוּאוֹ כשר בכיר, נגיד, באוצר, כדי שייכשל בו. כנ”ל, אולי, גלנט או הכרטיסנית הלאומית רגב כשר/ה לביטחון הפנים, שיפעלו לחיסול שמאלני הסַף, וכחלון כשר השיכון (“לך תמשיך את המחיר למשתכן שלך”). 
 

הוא ישאיר את הדרעים והחרדים במיניסטריוניהם ויעתיר עליהם בונוסים (“מותר לתת מתנות לידידים”), כי הם שהביאו חמשישה מנדטים שחסרו ליתרון הימני. פרץ יהיה בחינוך - וכשתוחזר החסינות, הביבי ילבה את הסכסוך שלו עם הסמוטריץ’. ביטן וחיים כץ יישארו מחוץ לממשלה, אך יישמרו בחסינותם. זה מה שיקרה, לדעתי, ואם אתבדה וכל זה לא יקרה, אז מה קרה?