תחילת מסלול: ביום שלישי פתחו שני רמטכ"לים בקריירה שלישית. בני גנץ וגבי אשכנזי, שפיקדו על צה"ל בזה אחר זה בין השנים 2007־2015, נשבעו אמונים כחברי כנסת (אחרי קריירה שנייה ולא ממש מוצלחת בעסקים). שניהם הבריזו מההשתלמות לח"כים חדשים שנערכה יום קודם לכן, וחבל. לא היה שם מישהו שיגיד לגנץ, וגם לאשכנזי, משהו כמו "חברים, במחילה מכבודכם, תגיעו לכנסת. בואו ללמוד. זו הצהרת כוונות. תודיעו שאתם הולכים להיות חיילים בשוחות הדמוקרטיה. תנו דוגמה אישית. הרי שום דבר ממה שעברתם בעשרות שנים בשדות הקרב לא הכין אתכם למה שמצפה לכם עכשיו". אז הם לא באו. כנראה ניסו לדחות את הקץ. נדמה לי שבקרוב הם יתגעגעו לטירונות של גולני (גבי) והצנחנים (בני). אם לא פיזית, לפחות נפשית.
 

הם יידחסו בלשכה מיניאטורית, בגודל של השירותים בלשכת הרמטכ"ל. הם יהפכו לשק חבטות של כל זב ומצורע שיחפוץ לעשות כמה כותרות ולגרוף כמה לייקים על חשבונם. את יחידת דובר צה"ל, המונה מאות חיילים וקצינים, יחליפו דובר או דוברת בני 27 שרוצים לסמן וי בשורת הקריירה ולהמשיך הלאה. אני חושב על אשכנזי, שהוביל את השמדת הכור הסורי בידי צה"ל ב־2007 ואת התמרון של עופרת יצוקה, או על גנץ, שהוביל מלחמה בת 51 יום ב־2014, מסתגלים לתעלות הניקוז של הביצה הפוליטית שורצת הברחשים שלנו. 
 

השניים שפיקדו על מאות אלפים, החזיקו את היד על מנוף העוצמה הכבירה ביותר במזרח התיכון ושלחו אלפי לוחמים אל הלא נודע, יובילו מעתה שני עוזרים פרלמנטריים במסדרונות הנידחים בין ועדת הפנים לוועדת הכלכלה במשכן הכנסת. בצבא, כשהם דיברו, הושלך הס, או הושלך לכלא. עכשיו, כשהם יפתחו את הפה, הכנסת תתפוצץ מקריאות ביניים. במקום לציית להם ציות עיוור, יעליבו אותם. הם ייתקלו בבוז, לעג ואפילו שנאה.

הם יגלו שהפכו לאויבי העם, לפוסט־ציונים, לסמולנים ששואפים למכור את המדינה לערבים. הם יבינו שאף אחד לא רואה אותם ממטר, איש לא מתייחס ברצינות לפקודותיהם, ושום דיון אינו סוף פסוק, אלא בקושי התחלה. תהילה אף פעם לא הייתה באופוזיציה הפרלמנטרית בישראל. בשנים האחרונות צורפו גם קלון ובושה. זה דינו של כל מי שמעז להמרות את פי המלכות ולהאמין שהמשיח שהוכתר לאחרונה בכיכר העיר באופן רשמי, הוא משיח שקר.

"מפחד מאימת הדין" - נתניהו ומנדלבליט. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

אשכנזי היה הרמטכ"ל של נתניהו. גם גנץ. שניהם חולקים על האיש דעה משותפת, לא שונה מדעתם של כמעט כל בכירי וראשי זרועות הביטחון שנחשפו אליו, לדורותיהם. יעלון היה שר הביטחון של אותו נתניהו, אבל הוא כבר התרגל לזר גדר התיל החלודה והקוצים שהושתל על ראשו מאז מרד. יחד עם יאיר לפיד, החיה הפוליטית היותר משוכללת בחבורה הזו, רביעיית הצמרת של כחול לבן נושאת באחריות כבדה. קרוב למחצית הציבור מאחוריה.

יחד עם העבודה ומרצ מדובר במיליוני ישראלים שמביטים בעיניים כלות על הכיוון שאליו דוהרת המדינה, על החלום, על שברו, על ההבטחה שהופרה ועל המיעוטים הקיצוניים שמשתלטים על סדר היום כשהם מנצלים את העובדה הבלתי נתפסת שהמשיח מעוניין כרגע רק בדבר אחד: להימלט מאימת הדין.
 

בצד השני לא מבזבזים זמן. במגעים השקטים בין הקואליציה לאופוזיציה התברר שלליכוד חשובות רק שתי ועדות: ועדת הכנסת וועדת חוקה. שם מופעלים המנופים הגדולים, ושם חותרת הקואליציה לרוב משמעותי יותר של ח"כים. למה? כי אלה הוועדות שיעבירו את החסינות (הכנסת) ואת פסקת ההתגברות (חוקה). הקומבינציה המושחתת שאמורה לסיים באופן סופי את שלטון החוק בישראל...

הטור המלא של בן כספית ב"מעריב סופהשבוע"