בדיוקן הקבוצתי של המועמדים הדמוקרטים לנשיאות נראה ביידן כדינוזאור תאב חיים ששרד את תאריך התפוגה שלו. הוא צעיר יותר מברני סנדרס, אבל סנדרס הוא טרוצקי החדש בשיער פרוע. בעוד המפלגה נסחפה שמאלה, כמעט עד גדות הסוציאליזם, שומו שמיים, ביידן הוא המייצג המובהק של המפלגה הישנה. מצד אחד, הוא הוביל את הדבוקה כולה בסקרי פופולריות לפני שהכריז על התמודדות. מצד שני, הוא מצטייר כמי שיכול להביס את טראמפ בלי לשלוח את הבייס הלבן המשותף לשניהם צועק מפחד אל תוך הלילה. מצד שלישי, הוא אינו מבשר בשום צורה על עידן חדשני מרעיש באמריקה אלא על שיקום ארוך מהמורשת הקלוקלת של טראמפ. הוא יאלץ את הבוחרים להחליט אם הם מהמרים על טלטלה אידיאולוגית בידי בטו אורורק, קמלה הריס או אליזבת וורן, או שהם מעדיפים את השועל הוותיק ביותר בכרם.
במסמכים שהביאו איתם מחסלי אוסמה בן לאדן מאבוטבאד, נמצא מכתב מאת בן לאדן לאנשיו ובו הורה להם לחסל את אובמה אך לעזוב את ביידן לנפשו, משום ש"ביידן אינו מוכן לכהן כנשיא, מצב שיוביל למשבר מנהיגותי חמור באמריקה". ביידן, אגב, המליץ לאובמה להימנע מהפשיטה על בן לאדן. הוא אינו שש אלי קרב. הוא התנגד למלחמה בווייטנאם ולמלחמה במפרץ. הוא תמך בפלישה לעיראק, אך התנגד להדחתו וחיסולו של סדאם חוסיין. הוא אחד מתומכי ישראל המובהקים באמריקה, וישראל גמלה לו באמצעות היהודים בתרומות ושכר מרצים. הוא תמך בהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, אך למרות כל אלה הוא לא נשבה בקסמו של נתניהו והפך ליריב מריר. ביידן צרח פעם על נתניהו "שאין מצב בעולם שהוא יעמוד ויקשיב למישהו מדבר סרה באובמה". נתניהו עלב בו בתגובה, כאשר הכריז על הקמת התנחלויות חדשות במהלך ביקור של ביידן בישראל.
כפי שכבר נכתב השבוע: החדשות הטובות הן שביידן צעיר מרינגו, והרעות הן שהוא מבוגר ממיק ג'אגר. מול סערת ההורמונים הדמוקרטית ניאלץ לבחור בין מי שמדברים מילניאלית לבין מי שהיו איתנו בוודסטוק. ביידן הוא הדוד שאיננו רואים מספיק ותמיד יש לו זמן לשמוע את התהיות האינטימיות והפילוסופיות העמוקות ביותר שלנו, ושהכל בשולחן הסדר טעים לו, כולל החרוסת הטבעונית שהוא הכין. מכיוון שעדיין לא ברור אם טראמפ הוא האיש שצריך יהיה לנצח או שהחקירות וההתשה יכריעו אותו, קשה לומר אם ביידן הוא החטיאר שבא להציל.
התרעות פיקוד העורף