מתברר שאי אילו מחברי הצביעו ליכוד בבחירות, ולא סתם - רובם בפעם הראשונה. הם לא בבונים, לא תושבי עיירות פיתוח, לא מצביעים שבטיים, וגם לא עדר מטומטמים. בניגוד לאיזושהי אמונה רווחת לגבי אופיים הסטריאוטיפי של מצביעי הליכוד, הם פשוט האמינו שבנימין נתניהו הוא המועמד העדיף לנהל כרגע את המדינה. זכותם. ובכל זאת, אני מוצאת את עצמי כמהה לשאול אותם כמה פעמים ביום לאחרונה - תגידו, בסדר בעיניכם כל מה שקורה כאן?

אוקיי, קיבלתם את מבוקשכם והליכוד יקים פה שוב ממשלה, אבל עזבו את זה רגע. אתם חיים בשלום עם הכפייה הדתית על אורחות החיים החילוניים? מרוצים מכך שבצלאל סמוטריץ' הופך לדמות בכירה בממשלה? אתם בסבבה עם תקציבי הישיבות השמנים, ועם המגזר החרדי הגדל בקצב כפול מזה של האוכלוסייה הכללית אך מתעקש להימנע מלימודי ליבה, מה שמונע ממנו להשתלב כראוי בשוק העבודה? אין לכם בעיה עם מילוי התנאים הללו לצורך הקמת קואליציה, כמו גם עם הדילים הנרקמים לחקיקת חוקים חדשים שכל מהותם היא לא לכבד את החוקים הקיימים? איך זה ייתכן שלא אכפת לכם מכל זה? משהו פשוט לא מסתדר לי.

השבוע נפגשתי עם אחת מאותן ליכודניקיות חדשות, ובשלב כלשהו לא יכולתי להתאפק והצגתי בפניה את השאלות המטרידות. אוי באמת, היא עשתה פרצוף וביטלה את דברי בשאט נפש. קודם כל, אני לא מאמינה לכל כותרת על כפייה דתית, ואני סומכת על נתניהו שיידע לרסן אותם.

ומה עם תיק החינוך למפלגה שחברה לכהניסטים? שאלתי. מספיק כבר עם התיוגים הטהרניים, היא אמרה, אני מעדיפה את פרץ על יחימוביץ' הקומוניסטית ועל זנדברג הפוסט־ציונית, אז מה מפריע לי לתת צ'אנס לציונות הדתית בחינוך, מה קרה?

המשכתי להקשות: ומה עם ראש ממשלה שיכהן תחת כתב אישום כאילו כלום? "התקשורת רודפת אותו, והוא ייצא נקי", היא קבעה, "ויותר מזה, אני גם מאמינה שבקרוב הוא יעשה עם טראמפ את דיל המאה". איך יעשה את דיל המאה אם הוא מדבר על סיפוח וחובר לימין הקיצוני, תמהתי. חכי, עוד תראי, היא אמרה.

מסתבר שמצביעי הליכוד שנמצאים בסביבתי מוכנים להעלים עין מסוגיות מסוימות כדי לחיות בשלום עם הבחירה שלהם. קצת קשה להבין איך אפשר להעלים עין מדברים כאלה, ומצד שני, בואו נודה: אילו כחול לבן הייתה עושה דיל שמן עם המפלגות החרדיות כדי להקים קואליציה, האם אני עצמי לא הייתי חורקת שיניים ושותקת כי זה נתפס אצלי כמשהו ששווה להקריב לטובת העניין? מן הסתם - התשובה היא כן. אז זה מה שקורה גם אצלם.

כנס הליכוד לאחר הבחירות. קרדיט: אלוני מור

בעצם, כולנו מעלימים עין כדי לחיות בשלום עם הבחירות שלנו. תרבות הסנסציות מאפשרת לנו להחליט באופן די גמיש ושרירותי מהו ספין חסר רגליים, ומהי בעיה בוערת ומשמעותית. השבוע, לדוגמה, ציינו בהרכנת ראש את יום השואה, אבל חלקנו מעלימים עין מהאנטישמיות האנטי־ישראלית שמקדם ה"ניו יורק טיימס" כבר שנים, ולא רק בקריקטורות מזדמנות.

חלקנו מעלימים עין מהפיצוצים שהפכו לשגרת חיים בעוטף עזה, ומטפטופי רקטות, שאפילו בחדשות כבר בקושי מדווחים עליהם. חלקנו מעלימים עין מכספי האיחוד האירופי שמוזרמים לעמותות שעמלות על הכפשת ישראל, ומזדעזעים מעליית הפשעים האנטישמיים באירופה כאילו אין קשר בין הדברים. חלקנו מעלימים עין מהכחשת השואה של אבו מאזן ומהתעקשותו לשלם דמי־דמים למשפחות רוצחי היהודים, וחלקנו מעלימים עין מכספי הפרוטקשן שישראל מאפשרת לשלם לחמאס.

למי שלא הצביע לליכוד קל לשנוא את החרדים כרגע, ולמי שכן הצביע לליכוד - קל להתעלם מהם. בדיוק באותו האופן, כל מי שקצפו יצא על אביגדור ליברמן האופורטוניסט בשנים האחרונות, תולה בו היום תקוות שיצילנו מציפורני המפלגות החרדיות החמדניות, ופתאום ממלא פיו מים ולא אומר דבר בגנותו.

כך שהשאלה אינה אם אדם מסוים מעלים עין או לא, כי כל אחד עושה זאת לגבי מה שמתאים לו. השאלה היא איך נתקן את כל אותם דברים שאנחנו מעלימים מהם עין, כי מרוב מריבות פנימיות, כבר מדובר בלא מעט סוגיות. במיוחד בבעיה אחת ספציפית שהולכת וגדלה, ואיננו עושים דבר כדי לפתור אותה. בעיית המגזר החרדי והשתלבותו באוכלוסייה, במשק, בשוק העבודה.

המחיר האמיתי

הבחירות הניבו 35 מנדטים לליכוד, אך גם 35 מנדטים לכחול לבן. מרבית האנשים בישראל הצביעו עבור מפלגות גדולות עם משנת ימין־מרכז. אבל אם זהו הרוב, איך זה ייתכן שלשבט החרדי יש כל כך הרבה כוח? ואיך זה שהשרים הבכירים ימונו ממפלגות שוליים מזדמנות, שקיבלו 4 או 5 מנדטים בלבד?

יעקב ליצמן אמר השבוע שחוק הגיוס הוא "בעיה של נתניהו". מבחינתו, המגזר החרדי אמור ליהנות מתקציבים מוגדלים ומחובות פחותות, כי הוא לומד תורה וזה קדוש, ומפה והלאה זו כבר לא בעיה שלו. אבל הבעיה עם מגזר של מיליון איש אינה הגיוס לצה"ל, כי אם העובדה שהוא יוצר עיוות נוראי למשק ולכלכלה. ב־1973 החרדים זכו ל־3.7% מכלל הקולות, ובבחירות השנה - ל־11.7% מהקולות. המפלגות החרדיות, שלא היו חברות באף ממשלה לפני 1977, היו בקואליציה ב־39 מ־42 השנים האחרונות.

אז עזבו אתכם מגיוס - המחיר האמיתי נגבה בתקופה של לפני הגיוס ולאחריו. כחמישית מילדי ישראל לומדים במערכת חינוך מקבילה, שחוק חינוך החובה לא נוגע לה, מה שיקשה על השתלבותם העתידית בשוק העבודה. הבעיה הזו נושפת בעורפנו כבר שנים, ואילו אנחנו מעלימים ממנה עין כדי ליצור קואליציות, ולכן היא רק הולכת וגדלה.

ליצמן פותר את העניינים בקלות - 50% מהעם אמרו שהם רוצים יותר מסורת, הוא אמר השבוע, והתעלם באלגנטיות מכך ש־50% אמרו שהם רוצים פחות. בדיוק לזה קוראים כפייה. אז למה אנחנו מסכימים להרכין ראש בפני השיטה הפוליטית, שפעם שירתה אותנו באופן פחות או יותר הוגן, אבל כבר שנים מאפשרת לקבוצות מסוימות להשתלט על תקציבים ואורחות חיים כנגד קבוצות גדולות אחרות?

התרגלנו לפטור כל מה שלא נוח לנו להתמודד איתו באמירה ש"זה ספין". אבל כדי שנוכל להבדיל בין בעיות רציניות לבין ספינים, ניאלץ להפנים שלא צריך להפוך כל אייטם לסיפור מטורף רק כדי לשרת אג'נדה פוליטית ולהתנגח במחנה הנגדי. נצטרך גם להפנים שלא כל דעה ראויה לפרסום בעיתון רציני, כי דעה מטורללת, גם אם נוסחה ברהיטות, משליכה על כל העיתון וגם על ההתייחסות לחומרים הרציניים שמתפרסמים בו. למדנו לחיות במזרח התיכון הפרוע תוך אימפרוביזציה מתמשכת, והרחקנו לכת עם תורת הקומבינות והספינים. אבל אנחנו פה לטווח הארוך, ומן הראוי שעם כל הכבוד לפוליטיקה הקומבינטורית, נראה את הבעיות האמיתיות. אז מי יפתור לנו את הבעיה החרדית שהשתרשה פה?

tguvot@maariv.co.il