יממה לפני סבב האלימות בעזה פרסם חיל האוויר קישור למפה אינטראקטיבית שמראה בזמן אמת את מיקומו של כל כלי טיס המשתתף במטס יום העצמאות. שעות לאחר פרסום הידיעה, בעודנו מתפעלים מהטכנולוגיה, השירותיות, הפתיחות והשקיפות של צה"ל, החל עוד סבב של מלחמה בדרום. המטוסים עברו מאקרובטיקה לכוננות וללחימה.

תחושת הגאווה והפליאה מהנורמליות פינתה את מקומה לרגשות כעס, אבל וייאוש על מותם המיותר של אזרחים ישראלים ושל שכנים פלסטינים. המעבר המהיר הזה מחדד את יעדי העצמאות של ישראל - היעדים שהמדינה צריכה לשאוף אליהם מבעד לעשן הסמיך שמטשטש את הראייה, במיוחד העשן שעולה משדות הנגב המערבי.

היעד הראשון הוא בסיסי והכרחי: לשים גבול. ישראל חייבת כמטרת־על להגדיר באופן מובהק את גבולות המדינה. מאז הקמתה מחפשת ישראל את קווי הגבול שלה, שרובם נקבעו בידי גורמים זרים, מעצמות בינלאומיות ובעיקר הוכרזו לאחר מלחמה.

מכל המוסכמות העולמיות שהתערערו במאות האחרונות נותר עניין הגבול כמושג שזוכה לכבוד ולהבנה, והוא חלק מהשיח העולמי שמערב גם מדינות דיקטטוריות וגם ארגוני טרור או ארגונים צבאיים למחצה. זו אחת הסיבות לכך שחוזי השלום שחתמה ישראל עם מצרים ועם ירדן מחזיקים מעמד וקו הגבול מכובד על ידי כל הגורמים, וברור שהפרתו היא עילה לעימות ולתגובה. אפילו את קו הגבול עם לבנון שנקבע בידי האו"ם מכבדים חיזבאללה, איראן וישראל, וברור להן שחצייה שלו היא עילה למלחמה. כך גם קו הגבול עם סוריה, שנקבע בהסכמי הפסקת האש לאחר מלחמת ששת הימים.

עם זאת, קו גבול מוסכם עם סוריה ולבנון ישפר לאין ערוך את מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית, וכך גם ובעיקר קו גבול יצירתי עם הפלסטינים ביהודה ושומרון. אין כאן קריאה חד־משמעית לפתרון מסוג אחד, חלוקה או סיפוח אלא שרטוט האתגר: יצירת קו גבול שבו יהיה ברור איפה ישראל מתחילה ואיפה היא נגמרת, וצמצום האזורים האפורים שבהם ישראל נשענת על חוקי חירום, תפיסה לוחמתית או מאמצת קודים ששונים מהרוח הדמוקרטית של שאר המדינה. זה יעד העצמאות הראשון והמורכב.

בהקשר הזה ישראל צריכה כיעד משני או כיעד ביניים את השלמת ההתנתקות מעזה. המהלך הזה, שנוי במחלוקת ככל שיהיה, הינו בלתי הפיך. ישראל יצאה, פינתה, הרסה - אבל לא התנתקה. ישראל צריכה להחזיר את עזה לרשימת היעדים האסטרטגיים. זה הכרחי כדי לקדם את נושא הגבול באופן כללי.

בהתנתקות הכוונה היא לא לברוח, לנטוש או להטיל מצור. הכוונה היא למצוא חלופות ריאליות לאספקת מזון, מים, חשמל, מקורות תעסוקה ולצמצם את הקשר והחיכוך למינימום. רעיון האי מול עזה של ישראל כץ הוא כיוון מחשבה אחד, אפשרות נוספת היא נמל באל־עריש או בקפריסין, או פתרון אזורי של החכרת שטח ממצרים. אבל ישראל חייבת להתנתק מעזה ולהפוך אותה לשכנה לכל דבר.

להניח תוכנית עשור

יעד העצמאות השני הוא דרמטי, אך נמצא בהישג יד: עצמאות אנרגטית. הגילוי האחרון של חברת הגז בבעלות יוונית האיר שוב את הפלא שאירע לישראל בשנים האחרונות, והוא גילוי מרבצי גז טבעי, שעל פניו משחררים לחלוטין את ישראל מתלות בנפט הערבי.

על פי נתוני האנרגיה, הגז הנמצא במאגרים מספיק לצורכי ישראל ל־90 שנה בלי ייצוא ול־50 שנה עם ייצוא. ישראל צריכה לדאוג לתקן את התחושה ואולי את המציאות שרווחי המשאב הטבעי לא מנוצלים ולא חוזרים מספיק לאזרחיה, וליצור מערכת שתצמצם את התלות בגורם אחד שיש לו יד על ברז הגז. במקביל היא צריכה להשקיע במחקר ובחקירה של אמצעי אנרגיה חלופיים. תחום האנרגיה הסולארית צריך לקבל שוב תעדוף.

בהקשר הזה ישראל צריכה להציב יעד נזיל: השלמת פתרון למצוקת המים. הכוונה היא להאיץ את פרויקט ההתפלה, לטפל בהיבטים הבריאותיים שלו, כולל תוספת מלחים, פלואור ושיפור הצנרת, הזרמת עודפי מים לכנרת וטיפול בזיהום נחלים ומאגרי המים התחתיים. ישראל כבר כיום מובילה בעולם במחזור מי שופכין, והיא יכולה להתקדם ולהיות מודל עולמי בתחום פתרונות המים. זו הבעיה של המאה הקרובה. מוטב להיות מומחה.

בנוסף, ישראל צריכה להציב חזון של בית לאומי לכל היהודים וחיזוק הקשר עם זרמים ביהדות שמתרחקים ממנה. תיקון הטעות המוסרית שנעשית בהווה היא ערובה לעצמאות בעתיד.

זאת ועוד: ישראל חייבת לייצר עצמאות מחקרית ואקדמית. עולם התעסוקה בעתיד הקרוב ימשיך להישען ביתר שאת על מחקר ופיתוח, וישראל חייבת לתת לכך קדימות כדי לא למצוא את מיטב החוקרים שלה עוזרים למדינות אחרות. צריך להיות נדיב מאוד והחלטי מאוד. מסלולי פיתוי והטבות יהפכו את החיים כאן לבחירה כדאית ברמה הכלכלית.

ויעד העצמאות האחרון הוא משפט שאמר פעם אהוד אולמרט בראיון לעיתון "הארץ". ראש הממשלה לשעבר אמר שהוא רוצה שישראל תהיה מדינה שכיף לחיות בה. דבריו זכו לתגובות של לעג ולהרבה דאחקות, עד שעלו בעשן ברגע שנחטפו שלושת הנערים ופרצה מלחמת לבנון השנייה. הדברים שלו הפכו להיות סמל רגעי של ניתוק מהמציאות, של תמימות וטרנספורמציה שמאלנית שעבר אולמרט. אבל האמת היא שהוא צדק. זהו יעד העצמאות השאפתני ביותר. ישראל חייבת לחשוב איך היא הופכת למדינה שכיף לחיות בה.

זה כולל תחרות מול יעדים אטרקטיביים אחרים, כמו אירופה וארה"ב. זה אומר להפוך לבית ליהודים, לא רק כאשר הם חווים מצוקה. זה אומר להיות יעד לגיטימי להגשמה, לתקווה ולחזון. זו הרוח הישראלית שלפעמים נראית כאילו הסתבכה במפרשים של הספינה.

מדינה שכיף לחיות בה היא מדינה שאפשר להשיג בה עבודה, שיש בה פתרונות דיור ראויים ובני השגה, שיש בה מערכת משפט יעילה והגונה וקיימות בה מערכות חינוך, בריאות ותרבות פנאי מפותחות, שמאפשרות לאנשים את היכולת להגשים את עצמם בלי להרגיש בושה או לחץ, ובלי לחשוב שרק לאנשים בעלי אמצעים מותר לחוות זאת.

מדובר ביעד לא פשוט להגשמה, אבל אם באמת רוצים לחגוג עצמאות, אולי שווה להניח תוכנית עשור שתכלול את הכל: גבולות, התפלה, אנרגיה, תעסוקה, שילוב מגזרים ומהפכה בחינוך ובהכנסות המדינה. גם אם לא הכל ייצא לפועל, לפחות יהיה לנו כיוון כללי לשאוף אליו. לזה קוראים חזון. זה יעד בפני עצמו.