סבא יחיאל וסבתא בלה אהובים שלי. סבא הרציני והמודאג, הולך במין גרירת רגליים ומתיישב מהורהר ליד השולחן, כשהראש נשען על היד שמספר צרוב עליה. סבתא החייכנית והנמרצת, ששמחה כל כך במקרר המלא שהצליחה לארגן לכבוד הביקור שלנו, שמתאפרת בחן טרם צאתה מהבית - להשוויץ בנכדים. איך התחברתם? שני אנשים כל כך שונים, שעברו יותר ממה שנפש אנושית מסוגלת להכיל. רציתי לספר לכם שהשבוע ביקרנו, כל המשפחה, במקום שבו הכרתם והתחתנתם: מחנות המעצר בקפריסין.

לא נשאר שם הרבה. חצר קטנה שאליה יביאו בקרוב את אחד ה"ניסנים" - הבתים הישנים שאולי גרתם בהם מיד לאחר הנישואים, ואנדרטה קטנה שמספרת שהייתם שם. אתם ועוד כ־52 אלף יהודים, רובם כמוכם - שרידים מתוך המשפחות הענקיות שלכם שנמחקו. צעירים שנחטפו מהחיים שלהם, שפגשו את הכי רע שהאנושות ידעה לייצר, שהצליחו לשרוד בחורפים של פולין בעבודות כפייה. 52 אלף יהודים שכמעט הצליחו להגיע "הביתה" לישראל, והבריטים כלאו במחנות מעצר במשך חודשים ואף שנים.

כשהיינו שם, עם הילדים שלנו שלא זכו להכירכם, חשבתי לעצמי שהם בעצם הסיבה שהתחברתם. אני לא יודעת אם הייתה בחתונה הקטנה שלכם הרבה רומנטיקה, אני לא יודעת אם היו לכם הרבה שיחות נפש קודם החתונה. איך שאני מכירה את סבא, כנראה לא... אבל רציתם להמשיך את השרשרת. רציתם להמשיך לחיות ושעם ישראל ימשיך לחיות, ומתוך זה צמחה האהבה.

והצלחתם. הנינים שלכם קצינים בצבא ההגנה לישראל. הם חיים בהבנה מלאה שבזכות העוצמה של צה"ל ושל המדינה אנחנו יכולים להתקיים. הם יודעים כמה זה לא מובן מאליו - וגם הם מרגישים מחויבים להמשיך את השרשרת.

סבא יחיאל, סבתא בלה, עשינו שם - המשפחה המצומצמת - טקס קטן. הבנות הכינו ריקוד והקריאו פרק תהילים, אמרנו יחד "שמע ישראל". סיפרנו להם על התלאות שלכם. בטח לא האמנתם אז בקפריסין - נערה ובחור צעיר שהתחתנו בלי המשפחה - שיהיו לכם ילדים ונכדים ונינים, ושהם אפילו יבקרו שם. תדעו לכם שאנחנו כאן ועם ישראל חי ואנחנו גאים בכם מאוד!

# # #

כשחזרנו ארצה, רגע לפני ביקורת הדרכונים, עמד בצד אדם עם שלט קטן ועליו כתוב OLIM. הסתכלתי על האיש. אני זוכרת אותו מהתקופה שבה הייתי כתבת קליטה של חדשות ערוץ 2. יצא לי לא פעם לתעד עליות ארצה בנתב"ג, וזו תמיד הייתה חוויה שגרמה לי למחנק בגרון.

כל אותם אלה שהיו רחוקים והחליטו לעזוב מולדת ולבוא "הביתה" לישראל תמיד נכנסו לי ללב. אבל הפעם זה באמת היה נראה לי לא הגיוני. בשבוע שבו שוב ירו על ישראל מאות טילים, יעמוד האיש הזה עם השלט OLIM ויכניס מאות אנשים ארצה לגור במקום הכל כך דורש הזה. אחר כך התברר לי שבשבוע הקרוב יגיעו ארצה 17 טיסות ועליהן מאות עולים. 80 מהם הולכים לגור בעוטף עזה! איך, אלוהים אדירים, זה קורה?

עם ישראל חי. עם ישראל חי. חיות אמיתית. עם שרוצה ליצור וללדת ולבנות ולרצות חיים. עם שמחפש את הדרך הטובה, גם כשלא קל. עם שכשנותנים לו הזדמנות, הוא לוקח אותה בשתי ידיים. על פי נתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 89% מאזרחי ישראל מרוצים. ואני חושבת שהפלא הזה קורה ואנחנו מרוצים כי אנחנו רוצים. רוצים לחיות, רוצים לשמור על הבית הלא מובן מאליו הזה, להמשיך את השרשרת.

וצריך לומר את זה בכל מקום - בצבא, בטקסים, אפילו לעצמנו בבית. וכן, גם בבית הספר. וגם אם חברי לעיתון יזעק (לצערי) שאם תלמידים אומרים "עם ישראל חי" בבית הספר זו הדתה, זו האמת הבסיסית שבגללה אנחנו פה. כי אנחנו חלק משרשרת ואנחנו נמשיך אותה. סבא יחיאל וסבתא בלה, אנחנו בבית ועם ישראל חי. 

tguvot@maariv.co.il