בשבוע שבו נחגוג 71 שנה לחידוש עצמאותנו במולדתנו עתיקת היומין, ובמקום לשיר שיר תהילה למדינה הנפלאה שנבנתה כאן לתפארת - אין מנוס מלומר כי בכל הנוגע להתמודדות עם חמאסטן, מביזיון לביזיון הביזיון רק גדל. מחרפה לחרפה החרפה רק מתעצמת.

מעגל שוטה של כעשרה סבבים ב־14 החודשים האחרונים, כשבכל אחד מהם כנופיות הטרור בחמאסטן יורות מטחי טילים בכל עת שמתחשק להן. צה"ל מגיב בהפצצות, וכאשר פגיעתן מתחילה להציק, חמאס דורש להפסיק את האש. ואז הקבינט - ותמיד בהמלצת המטכ"ל - מקבל את דרישת חמאס להפסקת אש. ברקע מגיעים גם ל"הבנות", המופרות בתוך זמן קצר על ידי כנופיות הטרור, וחוזר חלילה, ללא כל סוף נראה לעין. כאמור, בסיומו של כל סבב תחושת הביזיון, החרפה והתסכול של כמעט כל ישראלי בכלל, וביישובי עוטף עזה בפרט, אך מתעצמת ובצדק.

כשם שאת טרור המתאבדים החמאסי ניתן היה לחסל אך ורק באמצעות מבצע חומת מגן והשבת השליטה הביטחונית של צה"ל על כל מרחבי יו"ש, כך גם את טרור הטילים לא ניתן לחסל אלא במבצע שמשמעותו כיבוש מלא של הרצועה והשבת השליטה הביטחונית הישראלית על כל שטחה.

מבחינת ישראל, לא ניתן להגיע עם כנופיית חמאס להסדר מתקבל על הדעת כלשהו. ההסדר היחיד האפשרי מבחינת ארגון הטרור העזתי הוא כזה שיסיר את כל המגבלות על הסחורות הנכנסות לרצועה, לרבות מזומנים, ויאפשר את המשך ההתעצמות בכמות ובאיכות של טילי הטרור שברשותו. "פתרון" זה אינו בא בחשבון, הואיל ותוך זמן לא רב עוצמתו של חמאס תגיע ואף תעבור את זו של חיזבאללה. פתרון זה פירושו להגיש על מגש של כסף מערך טרור התקפי לחמאס שיוכל בכל עת להכניס את ישראל כולה לממ"דים ולשתק לחלוטין את חיי הכלכלה, וזאת למשך כל פרק זמן שיחפוץ.

פעילי חמאס. קרדיט: רויטרס

בל נשכח כי מדובר בכנופיית טרור רצחנית שעל פי אמונתה "ישראל תוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה", "אדמת פלשתין היא אדמת ווקף – שהוא הקדש מוסלמי – לכן כל מעשה המנוגד להלכה האסלאמית בנוגע לפלשתין בטל ומבוטל ביחס למבצעיו", ו"אין פתרון לבעיה הפלשתינית אלא על ידי הג'יהאד". לכן, שיקום הרצועה, תוך המשך קיומה של חמאסטן, הינו מעשה טירוף מדיני־ביטחוני, בעל סממנים מובהקים של בוגדנות פוליטית.

מניעת הקמתה ממערב לירדן של מדינה ערבו־אסלאמו־ג'יהאדו־פאשיסטית־פלשתינית הינה המשימה הקיומית־מדינית החשובה ביותר של ישראל. אין לכחד כי קיומה של חמאסטן, קרי הפיצול והקרע הבלתי ניתן לאיחוי בין כנופיית הרשות לחמאסטן, הינו גורם משמעותי המונע תרחיש בדמות הקמת מדינה "פלשתינית".

אין גם ספק, כי זו הסיבה ואין בלתה, שבעשור האחרון נמנעת ישראל מלהורות על מבצע צבאי לכיבוש עזה. מדיניות זו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הייתה נכונה במיוחד כאשר בבית הלבן ישב נשיא עוין מאין כמותו, בדמותו של ברק אובמה, שהקמת מדינת טרור פלשתינית בגבולות אושוויץ 67' הייתה בראש מעייניו.

כידוע, אובמה כבר אינו דר בבית הלבן זה למעלה משנתיים. נשאלת אפוא השאלה מדוע ממשיך נתניהו לדבוק במדיניות זו? ככל הנראה ראש הממשלה סבור כי יש להמתין עד לפרסום "תוכנית המאה" של דונלד טראמפ, גדול ידידי ישראל בין כל המדינאים המובילים בעולם מאז הקמתה. התוכנית – שתהיה ללא ספק פחות נוחה לערבים מכל תוכנית מדינית שהוצעה מאז מלחמת ששת הימים – תידחה ודאית על הסף הן על ידי אבו מאזן והן על ידי חמאס.

או אז, כך סבור ככל הנראה נתניהו, ניתן יהיה לכבוש את הרצועה, לעקור ממנה את כל קני הטרור, ולחדש את השליטה הצבאית בכל שטח הרצועה, במתכונת השליטה הביטחונית הישראלית בשטחי יהודה ושומרון שבשלטון הרשות הפלשתינית. זאת משום שדחייה על הסף של תוכניתו של טראמפ תוביל לגיבוי אמריקאי הן לחיסול חמאסטן, והן להתנגדות הישראלית לכניסת כנופיית הרשות לעזה לאחר מיגורו של חמאס.

"הפתרון" של גנץ

גם אם זוהי תמונת המצב בראייתו של נתניהו, גם אז אין בכך צידוק לתגובה הרופסת מול טרור הטילים העזתי. מבצע צוק איתן נמשך זמן רב מדי, וההרס שגרם לא היה במידה מספקת, אך בכל זאת יצר הרתעה שהחזיקה מעמד כמעט ארבע שנים.

לפיכך, ודווקא משום חוסר רצונו של נתניהו לכבוש את עזה - בתקווה שזה נכון לעכשיו בלבד, כמפורט לעיל - חובה היה על הקבינט להורות לצה"ל, לכל המאוחר חודשיים לאחר שהחלו התגרויות חמאס לפני כ־14 חודש, להנחית סדרת מכות על עזה שלא תפחת מזו של צוק איתן. למרבה החרפה, במקום לנהוג כך, שוב ושוב קיבל הקבינט בראשות נתניהו את המלצותיו התבוסתניות של המטכ"ל, בראשות הרמטכ"ל אז גדי איזנקוט, להכיל את הטרור ולהסתפק בתגובה מינימלית שלא תביא להסלמה.

העובדה שלקבינט הובאו שוב ושוב המלצות תבוסתניות על ידי המטכ"ל, לרבות ובמיוחד תשלום "דמי חסות" לחמאס באמצעות העברת 15 מיליון דולר מקטאר, מדי חודש בחודשו, אינה פוטרת את הדרג המדיני כהוא זה מאחריותו לתגובה הרופסת לטרור המטענים, הבלונים ובעיקר הטילים, בשל מענה מביש ובלתי מספק של ישראל.

מגוחכת ונלעגת עוד יותר הינה עמדתו של השמאל הישראלי על שלוש מפלגותיו – כחול לבן, העבודה ומרצ – עמדה שאותה ביטא תוך כדי הסבב האחרון ראש האופוזיציה בני־חותא־גנץ. לשיטתו העקומה יש אומנם להנחית על חמאס מכות נמרצות, הרבה יותר מאלה שצה"ל נקט עד כה, אבל מיד לאחר מכן חובה "לשקם את הרצועה", וזאת בלי להתנות את השיקום בפירוזה המוחלט מכלי נשק בכלל ובחיסול מערך הטילים בפרט.

בני גנץ. קרדיט: נועם רבקין פנטון, פלאש 90

במילים אחרות, ה"פתרון" ההזוי של השמאל הישראלי לטרור העזתי הוא שהרצועה תשוקם כלכלית ותתעצם עד בלי גבול ביכולותיה הטרוריסטיות, לרבות ובמיוחד מצבורי עתק של טילים. אין להתפלא כי הזיות כגון דא באות לעולם מבית היוצר של השמאל הישראלי. בוחן מציאות אף פעם לא היה הצד החזק אצלו. בל נשכח כי את פשע אוסלו הביא עלינו בוחן מציאות זה, שלפיו: "ערפאת יילחם בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם"; וכן במלאת שנה לפשע נאמר כי: "אין קטיושות מעזה, לא היו קטיושות מעזה, ולא יהיו קטיושות מעזה".

את גירוש קרוב לרבבת היהודים מעזה וצפון השומרון נימק השמאל - כמו גם כל הח"כים בליכוד שבגדו בבוחריהם - בכך שפשע אנטי־ציוני זה ישפר את רמת הביטחון מול עזה, ישחרר את ישראל מכל אחריות לספק את צורכי אוכלוסייתה, ויהפוך את עזה לשווייץ של המזרח התיכון.

את בעיית הטרור מבית היוצר של חמאסטן בכלל ואת טרור הטילים בפרט ניתן לפתור אך ורק באמצעות כיבוש עזה והשבת השליטה הביטחונית הישראלית בכל שטח הרצועה. עד אז יש להכות בו בעוצמה שלא תפחת ממכות צוק איתן, אלא שיש לעשות זאת בתוך פחות משבוע, בניגוד ל־51 ימי צוק איתן.

tguvot@maariv.co.il