סבב ההסלמה האחרון בדרום אומנם ארך רק שתי יממות, אבל אפשר ללמוד ממנו הרבה, בעיקר בכל הקשור ליכולת הרקטית של ארגוני הטרור. קפיצת המדרגה שלהם מאז צוק איתן משמעותית ומרשימה, והלמידה ההדדית נמשכת כל הזמן. לפני מנהרות, צוללנים, רחפנים ואמצעים אחרים, חיזבאללה, חמאס וארגוני טרור נוספים מבססים קודם כל את תפיסתם הצבאית על היכולת הרקטית שלהם. כך למעשה הם מנהלים מאזן הרתעה מול ישראל, למרות ההבדלים המוחלטים ביכולות הצבאיות.
 

כיפת ברזל היא אמצעי לחימה יוצא דופן באיכותו, וגם הפעם הלוחמים שמפעילים את המערכת עשו עבודה מעולה. ועדיין, הפתרון לסוגיה הזו לא יכול להתבסס רק על מענה הגנתי. להצלחה הגדולה של כיפת ברזל כנראה יש גם מאפיינים משתקים, והטענה כי המערכת מספקת גמישות פעולה לדרג המדיני לקבל החלטות דורשת בדיקה מעמיקה.
 
בשנים האחרונות צה"ל וחיל האוויר כמעט לא פעלו נגד מערך הרקטות בעזה. נכון, לתקיפת מוסדות שלטון, מחנות אימונים ויעדים נוספים המשמשים את חמאס יש השפעה הרתעתית מסוימת ומחיר כלכלי, אבל צה"ל חייב לפעול נגד האיומים שמסכנים את ביטחון האזרחים. 

הפצצת בניין ביטחון הפנים של חמאס. קרדיט: רשתות ערביות

 
מאמץ מסוג זה עשה צה"ל בהתמודדות עם איום המנהרות. מאז צוק איתן הצבא ניצל כל הזדמנות בשגרה ותוך כדי סבבי הלחימה על מנת לשלול מחמאס את היכולת ההתקפית באמצעות מנהרות, זאת במקביל להשקעה תקציבית אדירה בבניית המכשול התת־קרקעי. אבל לצד ההצלחות הגדולות נראה שהיכולות של צה"ל התנוונו דווקא אל מול אמצעי הלחימה המשמעותי ביותר. אי אפשר לצפות שחיל האוויר ינסה לאתר בעת לחימה את המשגר הבודד בשטח. ההתמודדות עם מערך הרקטות מתחילה במחקר מודיעיני ובהכנת בנק מטרות שתכליתו לפגוע פגיעה קשה במערך הייצור הפיתוח, במחסני אמל"ח, בשינוע וגם בחוליות המחבלים ובמשגרים המוטמנים באדמה.
 
עוד בצוק איתן פספסה ישראל הזדמנות לפגוע בצורה משמעותית במערך הרקטי בעזה, ומאז כמעט לא פעלה נגד האיום. לא צריך להמתין למבצע צבאי גדול על מנת לפגוע ביכולות של חמאס וארגני הטרור ברצועה. אבל אם כבר נקלעת ישראל לסבבי הסלמה שנויים במחלוקת שאין בסופם פתרון מדיני, לפחות אפשר לנצל אותם לפגיעה אמיתית ביכולת הצבאית של הארגון.
 
האפשרויות לפגיעה משמעותית במערך הרקטות מגוונות: מחיסול בכירים ואנשי הפיתוח המרכזיים ועד לפגיעה ברקטות עצמן, במחסני האמל"ח ובמעבדות הפיתוח. כל זה תלוי כמובן במודיעין איכותי. ארגוני המודיעין בישראל יודעים לעמוד באתגרים גדולים מאלה, לכן מדובר בעניין של החלטה, שבבסיסו שיתופי פעולה רחבים בין ארגוני המודיעין השונים בצה"ל ומחוצה לו.
 
# # #

גם בסוגיית איום הנ"ט לצה"ל ולמשרד הביטחון יש לא מעט לקחים להפיק מהסבב הזה. ב־2011 פגע טיל קורנט באוטובוס של המועצה האזורית שער הנגב שעשה את דרכו לנחל עוז. כתוצאה מהפגיעה הקטלנית נהרג דניאל ויפליך בן ה־16. לאחר מכן נסלל ציר גישה אחורי, שלא מסכן את תושבי הקיבוץ בנסיעה באזור חשוף.
 
לאחר האירוע ניתחו באוגדת עזה את קווי הראייה בין ישראל לעזה. ההיגיון פשוט: במקום שבו יש קו ראייה יש גם סכנת פגיעה מנ"ט. כשתוכננה מסילת הרכבת מאשקלון לשדרות נערכו ישיבות משותפות בין קציני החטיבה הצפונית לגורמי המקצוע. בתוכניות המקוריות הרחיקו את תוואי המסילה והסתירו אותו מהאיומים. בפועל בדיוק בנקודה החשופה ביותר הגביהו את מסילת הרכבת באמצעות גשר. התוצאה ידועה. בכל סבב הסלמה תנועת הרכבות נעצרת. עד היום נמצא האזור במחלוקת בין משרד הביטחון למשרד התחבורה בשאלה מי אחראי לאבטח את המסילה.
 
זו הנקודה שבה נהרג בסבב האחרון משה פדר ז"ל מפגיעת נ"ט. האיום בנקודה התממש, אבל הפגיעה הייתה ברכב. כביש עוטף עזה ברובו נסתר לחלוטין לרצועה, יש מספר אזורים שדורשים פתרון. כבר עכשיו דנים בצה"ל בפתרונות לאבטחת הקטעים הללו. רק שהיה להם מספיק זמן לחשוב על כך עוד לפני שאדם שילם על כך בחייו. 

הרכב שנפגע מנ"ט בעוטף עזה. קרדיט: נועם רבקין פנטון, פלאש 90


# # #    

למענק על סך 480 מיליון דולר שהעניקה קטאר לרשות הפלסטינית ולחמאס יש פוטנציאל לקרר מעט את הזירה הרותחת. זה אינו צעד שמשנה מציאות, אבל עשויה להיות לו השפעה ביטחונית לפחות לטווח הקצר, בעיקר ברצועת עזה. 
 
העובדה שהכסף הקטארי הפך למרכיב דומיננטי בשיח המדיני־ביטחוני מבטאת את היעדר המדיניות של ישראל ברצועה. ישראל ממשיכה לקנות שקט, ובכל בעיה בהעברת התשלום החודשי היא משלמת את המחיר. לאורך זמן זה בוודאי אינו פתרון. מאז ומעולם נזקקו הפלסטינים לכספי סיוע בינלאומיים, כל עוד הכספים הללו אינם הולכים לטרור, זהו אינטרס ישראלי. אבל התלות שמפתחת ישראל בכסף הקטארי כאמצעי להשגת שקט והמינוף שעושה בו חמאס להמשך המאבק עם ישראל הם כבר בעיה שלנו.
 
סבב ההסלמה הזה, שהיה אלים במיוחד ועוצמתי מאוד, היה צריך הפעם להסתיים בהתחייבות מוחלטת של חמאס להפסיק את הפרות הסדר על הגדר ואת טרור הבלונים. לאחר יותר משנה תושבי העוטף זכאים להשבת שגרת חייהם, ומעבר לפגיעה בתחושת הביטחון, הנזקים הכלכליים וחוסר הוודאות התמידי, גם אם חמאס יוריד בתקופה הקרובה את גובה הלהבות, כל עוד אירועי הגדר יימשכו, הסלמה נוספת היא כמעט בלתי נמנעת.

הערכת הצבא כי כבר בשבועות הקרובים יש סיכוי גבוה להסלמה נוספת במידה שלא תהיה התקדמות מדינית, אינה עומד בסתירה לעמדת הממשלה. הכעס של נתניהו היה על כך שהדברים יצאו החוצה ונתפסו כסוג של דיון שמנהל הצבא עם הדרג המדיני דרך התקשורת.

ההחלטה לסיים את סבב ההסלמה לפני יום הזיכרון, תוך הסתכלות קדימה גם על האירוויזיון הוסכמה מראש, והתכלית הזו הוגדרה לצבא. ההחלטה לעלות מדרגה נוספת בתגובה הצבאית ולבצע סיכולים ממוקדים אושרה על ידי הרמטכ"ל אביב כוכבי לאחר דיון שבו הוצגו גם עמדות אחרות שסברו שהם יובילו לעימות רחב שיהיה קשה לעצור אותו בתקופת הזמן המדוברת. 
 
אף על פי שישראל מעדיפה את הנתיב המדיני על פני עימות צבאי בעזה, יש רגעים שבהם הפעלת כוח והחרפת התגובה מצדנו היא בלתי נמנעת. הירי שביצע צלף של הג'יהאד האסלאמי לעבר קצין וחיילת על הגדר היה האירוע ששינה את המשוואה. לכן הוחלט הפעם לגבות מחיר ולפגוע בפעילי הטרור, וכתוצאה מכך שניים מהם נהרגו. 

מה שהיה בגדר פעולה כמעט אוטומטית של צה"ל לאחר פיגוע על הגדר, סימן הפעם את אות הפתיחה לסבב הסלמה שגם אותו ישראל לא יזמה, ושיש בו כדי להעיד על השחיקה המשמעותית של ישראל בשנה האחרונה אל מול ארגוני הטרור ברצועה. אבל תחת מגבלת הזמן, גם בצבא יש הסבורים שנכון היה לדחות את התגובה וליזום פעולה שיש לה תכלית צבאית ברורה יותר, שבהמשכה אולי הסדרה משמעותית יותר.
 
tguvot@maariv.co.il