אין פתרון קסם שיעלים את בעיית עזה, אבל בהסדרה מולה יש הזדמנויות רבות

כמו שני מתאגרפים עייפים התייצבו שני הצדדים לסבב מספר שמונה השנה, שתחילתו וסופו ידועים מראש. שניהם יודעים שלא יהיה כאן נוקאאוט, רק שאין שופט שיכריז על סיום הקרב, וכל סיבוב עקר הוא רק מבוא לסבב הבא. אף צד לא מנצח כאן ולא מרוויח דבר. הכסף הקטארי הוא לא ניצחון עבור חמאס - הוא רק קונה, להם ולנו, עוד קצת זמן. כדאי שננצל את הזמן הזה כדי לשבור את מעגל הקסמים שאנחנו לכודים בו.
 

מסבב לסבב עולה המחיר. שני הצדדים הצליחו להטיל הפעם כמה מהלומות מפתיעות: ישראל בתקיפות עוצמתיות יותר, באיכות ובהיקף, העזתים בירי נ"ט, בשימוש ראשון ברחפנים וברקטות עתירות משקל (שכיפת ברזל הצליחה ליירט לראשונה). שניהם חוששים מסבב שבו הכל יהיה מותר, ולכן הצליחו לבלום לפני גלישה לעימות נרחב. אבל ברור להם שהסבב הבא יגיע בתוך ימים או שבועות, רק שארבעה ישראלים כבר לא יזכו לראות אותו.
 

בשבת שעברה, כשכבר היה ברור שאנחנו בעיצומו של סבב, התייצב הרמטכ"ל החדש אביב כוכבי מול ראש הממשלה ובאמתחתו התפריט המוכר: תקיפות אוויריות בעוצמות שונות, פעולה קרקעית מוגבלת ומבצע נרחב. לכוכבי היה חשוב להבהיר שהוא לוחמני יותר מקודמו, ולכן הבטיח סבב תקיפות אוויריות קשות הרבה יותר. נתניהו - שהבין שמחירה של פעולה קרקעית, גם אם מוגבלת, יהיה כואב - לקח את ההצעה בשתי ידיים. 
 

חיל האוויר אכן הפליא את מכותיו בעזה במשך שתי יממות, ולשם שינוי גם גבה מחיר בנפש מחמאס. אבל לא צה"ל וגם לא נתניהו התיימרו בסוף הסבב לטעון שהושגה כאן הרתעה. קנינו לכל היותר כמה שבועות של שקט. אף אחד לא התייצב מול תושבי הדרום ואמר להם נכוחה את האמת הפשוטה: הבעיה בעזה היא לא בעיה צבאית ואין לה פתרון צבאי. 

 

ראש הממשלה יודע היטב שלא משנה כמה נפציץ את עזה - זה לא יפתור את בעיית המים שלה, לא יספק לה חשמל או תעסוקה לשני מיליון התושבים שבה. מה לא עשינו כבר בעזה? מחיסול הנהגת חמאס ועד החרבת אזורים שלמים ברצועה. גם היום, כל התוכניות שיש בצה"ל, מהמתונות ועד הקיצוניות שבהן, יובילו אותנו בסוף בדיוק לאותה נקודה שבה אנחנו נמצאים ולעיסוק בשאלות האלו. אין שום פתרון קסם שיעלים כליל את האיום מעזה - גם לא כיבוש מלא של הרצועה.
 

אבל יש הנהגה חמאסית פרגמטית, ששואפת לשמר את שלטונה, ושכבר קרוב לחמש שנים מסבירה לנו שהיא מוכנה להפסקת אש ארוכת טווח בתמורה להסדרה. כתבתי לא מעט בשנים האחרונות על אפשרויות ההסדרה בעזה. היא לא מבטיחה שכנות טובה, אבל יכולה לתת לעזה תמריץ לשמור על שקט ואולי להעלות את היחסים שלנו עם הרצועה על פסים אחרים. על הדרך, היא גם תעניק לישראל יתרון פוליטי ניכר, תאפשר לנו לפצל את הבעיה הפלסטינית לשתיים ולנקוט מדיניות שונה לשתי הטריטוריות, שגם ככה מופרדות.
 

נתניהו מבחין בין "הבנות", שזה השלב שאנחנו נמצאים בו כעת, לבין "הסדרה", שזו כבר הכרה דה־פקטו במדינת חמאס שתעניק לה יכולות של קיום עצמאי. הוא מבין שבהסדרה מול עזה יש הזדמנויות רבות, אבל משיקולים פוליטיים חושש ללכת עד הסוף ובוחר במדיניות של מה שהאמריקאים קוראים לה: "לבעוט בפחית במורד הדרך". 
 

המשך ה"הבנות" קונה לנו שקט קצר מועד. זה יאפשר לפלסטינים לחגוג רמדאן עם קצת מזומן בכיס ולנו לחגוג עצמאות ואירוויזיון בשקט. אבל בלתי סביר להמשיך בעיניים פקוחות לסבב ועוד סבב, מה גם שהמחיר שלהם רק עולה. חמאס כבר הודיע שימשיך עם ההפגנות על הגדר - מה שאומר שההסלמה הבאה תגיע ממש בקרוב. זה לא בלתי נמנע ולא נמצא בכוכבים - זה תלוי בנו.

בגיל 71 הגיע הזמן לנטוש אמונות חלולות: אבו מאזן ופת"ח לא יחזרו לשלוט בעזה בעתיד הנראה לעין וגם אין מהלך צבאי, "כתישה" או כל שאר הרעיונות היצירתיים שישנו את העובדה שבשכנות אלינו יושבת ישות בת שני מיליון בני אדם, נטולי מים, אנרגיה ויכולת להתפרנס. תוצאות הבחירות העניקו לנתניהו מנדט נרחב להוביל מנהיגות אמיצה שתוציא אותנו מהמחזוריות של הסבבים. אם רק יעז - הוא גם יכול.
 

בגילנו המתקדם הגיע הזמן שכולנו נבחר אם 71 הוא גיל התבונה או השיטיון. אנחנו מדינה חזקה אך מבוהלת, מתקדמת וגם חשוכה, שוכנת לבטח וגם מעורערת, משגשגת אבל רבים מתושביה עניים. השכונה המזרח־תיכונית הייתה ועודנה קשה, אבל היום היא מאיימת הרבה פחות. יש בה הזדמנויות שיאפשרו לנו להעמיק שורשים במקום הזה, עם ההבנה שעוד נילחם על קיומנו כאן. שלום עם הסביבה כנראה לא יפרוץ בשנה הזאת, אבל בואו נתחיל עם שלום בתוכנו.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13