לא רחוק היום שבו רבים וטובים יחרימו את הפרצוף החגיגי הרשמי של המדינה

הלוואי שאפשר היה לברך ולהתברך בלב שלם בעצמאות מדינת ישראל ביום חגה, אבל זה לא מה שקורה לחלק גדול מאזרחי המדינה

רן אדליסט צילום: אסף קליגר
טנקים בגבול רצועת עזה
טנקים בגבול רצועת עזה | צילום: רויטרס

גדולים וטובים איבדו אז את עשתונותיהם לטובת מלכות ישראל השלישית והפכו ניצחון, שהיה לו פוטנציאל של השלמה אזורית, למלחמה אינסופית על ארץ ישראל השלמה מסיני ועד חרמון ומהירדן עד לים. מלחמות מאסף שהולכות ונמשכות עד עצם היום הזה, כאשר אנחנו שומטים אחיזה מסיני ועד חרמון כמאמר השיר (בחרמון נכזבה תוחלתנו כאשר אסד נשאר ואיתו התביעה על הגולן). כאשר ראש ממשלה, שיכור מצליחת מכשול הבחירות במרוץ ההישרדות האישי שלו, אומר שלא תוסר אף התנחלות ולא ניסוג משום מקום (נתניהו בנאום הניצחון שלו), הוא קובע שעצמאות ישראל תלויה במלחמה נמשכת והולכת ובמשטר כיבוש. לפחות מחצית מאזרחי המדינה אינם מסכימים עם רעיון העוועים הזה, ועכשיו לך תחגוג את יום העצמאות.

אני מניח שפוליטית נתניהו לא רצה שכל הג'אז הזה ינוגן ביום העצמאות, זה רע ליחסי הציבור שלו כמגן העם, אבל מי שקובע את הלו"ז הוא חמאס, ושם החליטו שלעם ישראל מגיע מפגן צבאי בשידור חי. עצמאות כידוע נקנית בדם, ומלחמת העצמאות החדשה לא שונה. וכך, בעודנו שרים את שירי מלחמת העצמאות המקורית, התברר שאנחנו בעיצומו של אחד מאותם סיבובי מלחמת העצמאות החדשה. אומנם אף אחד לא מאיים עלינו (התגובה האלימה של חמאס היא בגלל לחצי המצור), אבל לטעמה של ממשלת ישראל הנוכחית, מלחמת העצמאות לא הסתיימה ב־48', והיא נמשכת עד עצם היום הזה. ועד שלא ישוחררו כל שטחי המולדת על פי המפה הקואליציונית, אנחנו נמשיך להילחם. ועכשיו, יאללה למנגל. תביא את האורנג'דה, משה.

[email protected]

תגיות:
רצועת עזה
/
יום העצמאות
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף