רכילות
חגגנו עצמאות, 71 שנים למדינה. מזל טוב לכולנו. יש לנו ממשלה ורשויות ומוסדות ובתי משפט, והכל טוב ויפה, אבל נשאלת השאלה - אחרי 71 שנים, מי עובד אצל מי? האם מוסדות המדינה אמורים לשרת את האזרח או האם זה דווקא האזרח שאמור להתיישר לפי התנהלות המוסדות, ועד כמה? איני מדבר על חוק, לחוקים יש לציית. אבל מדוע כאשר אנו מקבלים מכתב ממוסדות המדינה, אין עליו חותמת דואר שתוכיח מתי נשלח המכתב? איך נדע אם העיכוב במכתב הוא בגלל שליחתו המאוחרת, או שמא יש לתלות את האשמה בדואר ישראל (שמניסיוני, הולם יותר להחליף את סמלו של הדואר מצבי לצב)?
למשל, אדם אמור להיות מוזמן לוועדה רפואית במוסד לביטוח לאומי. מטבע הדברים, ברוב המקרים יש לו בעיה רפואית. בגוף המכתב מצוין התאריך שבו נכתב - 18.3.19. הזימון להופיע בפני הוועדה נקבע לתאריך 4.4.19, אך המכתב הגיע למען רק בתאריך 16.4.19. אולי נעדר הנמען מהארץ? אולי היה מאושפז ולא ראה את הדואר שנשלח אליו? האם לא ניתן לתכנן ועדות חודשיים־שלושה מראש? ואם מסיבה זו או אחרת נבצר ממנו להגיע בפעם השנייה לוועדה, וגם אם הודיע על כך, הוא נקנס, ובנוסף - המוסד לביטוח לאומי זכאי לבטל כליל את התביעה בשל אי הגעתו.
עוד דוגמה: אני ממתין מתחילת חודש פברואר לתשובה מיחידה הקשורה למשרד ממשלתי מסוים, שאליה פניתי מספר פעמים. פרט לתשובות הלקוניות על שאלותי החוזרות ונשנות שפנייתי התקבלה ותטופל, לא זכיתי עד היום למענה.
אז אחרי 71 שנים הייתם מצפים שהיחס שמקבל האזרח הקטן ממוסדות שונים יהיה בגדר הסביר והתקין, ולא כך הוא. פעמים רבות, רבות מדי, העיוות בא לידי תיקון רק לאחר פנייה לתקשורת, וגם אז, ברוב המקרים, נעשה התיקון "לפנים משורת הדין". האם לא הגיע הזמן, אחרי 71 שנים, שהדין עצמו יהיה ההתייחסות הנאותה?
המשך יבוא.
