לתחושה של אלפר, שהמדינה רומסת את הערכים היקרים לו, יהיו הרבה שותפים מכיוון בלתי צפוי: כל אדם דתי שראה את האירוויזיון, שהפקתו אחראית כנראה לחילול השבת הממלכתי הגדול ביותר בתולדות המדינה, ושיקרא השבוע את פרשת "בחוקותי", יתחלחל עד עמקי נשמתו. מהכסף שלו כמשלם מסים נגרם חילול שבת המוני לעיני כל, ומתחת למגן דוד, שר בחור בתחתונים וחזייה את הללויה, "הללו את האל".
ואם בכל זאת יחליט חוזה המדינה אלפר להקים את מדינת תל אביב, יש לי עצה מועילה בשבילו: לצעירים של היום, כמו לעפרה חזה בשנות ה־80, "אין ראש למילים ארוכות". לכן במגילת העצמאות של המדינה הצעירה אני מציעה להימנע ממשפטים מסורבלים כמו "בלי הבדל דת, גזע ומין", ולתמצת ל"בלי דת". הרבה יותר קליט, אם כי קצת פחות דמוקרטי. אבל לעזאזל הדמוקרטיה, סוף־סוף תרגישו שוב תחושת בית. אופס סליחה, תרגישו "HOME".