אין ספק כי השפעתו של נתניהו על טראמפ ויועציו עצומה. הנשיא אימץ את הצעת ראש הממשלה לסגת מהסכם הגרעין עם איראן ולחזור ולהשית עליה עיצומים. אם זה היה תלוי בראש הממשלה, הוא היה שמח אם ארה"ב הייתה תוקפת את משטר כוהני הדת בטהרן ומפילה אותו. זה החלום הרטוב של נתניהו, אך הוא אינו מעז לומר זאת בגלוי מחשש שאם זה יקרה תואשם ישראל, והוא בפרט, כמי שחרחרו מלחמה והביאו למותם של חיילים אמריקאים.
כל זה מוביל למסקנה כי גם אם ממשלים אמריקאיים היו יודעים איך להפעיל מנופים לשיפור הכלכלה הפלסטינית, עדיין שלום כלכלי היה נון סטארטר. לאומות ובני אדם תחת כיבוש ודיכוי, הסובלים מאפליה מהפקעת קרקעות ומהתנחלויות, יש גם מאוויים לאומיים ותקווה לחירות, ולא רק רצון לשפר את רמת חייהם. "עסקת המאה", גם כשייחשפו צדדיה המדיניים, תהיה מוטה לטובת ישראל, שכבר זכתה להטבה של העברת השגרירות למערב ירושלים, ולא תקדם הסדר מדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית. כל מה שייוותר לשאול הוא מדוע הזדקק ממשל טראמפ לשנתיים וחצי כדי לגבש את ההצעות האלה.
התרעות פיקוד העורף