שיפודים: כמה מילים נרדפות אתם מכירים למילה מתועב? הנה אפשרויות: מבחיל, מגעיל, רע, מרושע, שפל, מעוות ועוד. כולן בלי יוצא מהכלל משמשות את גיבור הסרט הישראלי "מילים נרדפות" כדי להגדיר את ישראל. זה סרט על צעיר ישראלי שהחליט לעבור לפריז. הידיד הצרפתי שלו אומר: אין מדינה שהיא כל הדברים האלה, תבחר אחד. הצעיר הישראלי לא בוחר אחד. ישראל בשבילו היא כל המילים הנרדפות לתואר “מתועב". הסרט זכה בפרס הראשון בפסטיבל ברלין. צפיתי בסרט. אם היו מבינים בפסטיבל ברלין כמה הסרט פרו־ישראלי, אני לא בטוח שהיו נותנים לו פרס.
בתחילת הסרט אתה באמת חושב שיש סיבה לכך שהבחור עזב את ישראל. אבל הסרט לא כל כך פשוט. ככל שהסרט מתקדם, הצופה מבין שאין שום בעיה בישראל. ישראל בסדר גמור. הבחור פשוט דפוק. בהקרנה שבה נכחתי היה גם היוצר נדב לפיד, והתקיימה שיחה. גם הוא טען שהסרט איננו אנטי־ישראלי כי לדעתו אם ישאלו את הצופים עם מי הם מזדהים, הרוב יזדהו עם דמות הישראלי בסרט. אני חושש שהוא לא הבין את הסרט. אי אפשר להזדהות ולו לרגע עם הישראלי המוצג שם. הוא פוגע בכל מי ומה שעושים לו טוב. כולם נחמדים אליו, ואילו הוא, זה שעזב את ישראל, פשוט מרושע כלפי כולם. חרא של בן אדם. שום דבר לא נראה לו.
אחד השיאים של הרוע שלו מתגלה כאשר הבחורה הצרפתייה שטיפלה בו מתוך אלטרואיזם גמור, והצילה אותו, מזמינה אותו לקונצרט שבו היא מנגנת. הוא צועק שם בוולגריות, מתקיף את כולם כאילו שהוא החכם היחיד, פוגע בה ובמוזיקה שלה, וכאשר אחד הנגנים אומר לו שהוא מתנהג בגסות רוח, הוא תופס אותו בצווארונו באלימות ועוד אומר לו: “תילחם על המוזיקה שלך". טמבל, הוא נלחם יופי על המוזיקה שלו, אבל לא באלימות פיזית. הוא לא טיפש.
הוא נלחם על המוזיקה שלו יום־יום, וניצח. החברה הצרפתית בנתה למוזיקה ארמונות ותזמורות והישגים שהישראלי גיבור הסרט לא יגיע אליהם בתוקפנות המכוערת שלו. כאשר רואים את ההתנהגות שלו לאורך הסרט, כלפי כולם, כאשר רואים שהוא עושה עוול לכולם, מבינים: לא ישראל מתועבת, הוא המתועב. הוא גם מידרדר לבסוף למכירת גופו לתועבה פורנוגרפית, והופך למעין זונה ממין זכר, שמספק תענוג חולני למישהו המצלם אותו מבצע בעצמו מעשים מיניים.
יצור באמת מחריד, ואם ישראל לא טובה בשבילו, הרי מהסרט ברור גם ששום דבר אחר לא טוב בשבילו. הסרט מסתיים בתמונה שבה הישראלי הזה דופק בחוצפה ובברוטליות על הדלת הנעולה של דירת חברו הצרפתי, חבר שעשה בשבילו הכל, עד שגם הוא הבין לבסוף עם מי יש לו עסק והחליט לנתק ממנו מגע. זהו הפי אנד נהדר שבו הגיבור הרע נענש והגיבורים הטובים נפטרים ממנו.
הוא נלחם על המוזיקה שלו יום־יום, וניצח. החברה הצרפתית בנתה למוזיקה ארמונות ותזמורות והישגים שהישראלי גיבור הסרט לא יגיע אליהם בתוקפנות המכוערת שלו. כאשר רואים את ההתנהגות שלו לאורך הסרט, כלפי כולם, כאשר רואים שהוא עושה עוול לכולם, מבינים: לא ישראל מתועבת, הוא המתועב. הוא גם מידרדר לבסוף למכירת גופו לתועבה פורנוגרפית, והופך למעין זונה ממין זכר, שמספק תענוג חולני למישהו המצלם אותו מבצע בעצמו מעשים מיניים.
יצור באמת מחריד, ואם ישראל לא טובה בשבילו, הרי מהסרט ברור גם ששום דבר אחר לא טוב בשבילו. הסרט מסתיים בתמונה שבה הישראלי הזה דופק בחוצפה ובברוטליות על הדלת הנעולה של דירת חברו הצרפתי, חבר שעשה בשבילו הכל, עד שגם הוא הבין לבסוף עם מי יש לו עסק והחליט לנתק ממנו מגע. זהו הפי אנד נהדר שבו הגיבור הרע נענש והגיבורים הטובים נפטרים ממנו.
מתוך התיאורים שלי אתם עלולים להסיק שמדובר בסרט מעניין. אל תבואו אלי בטענות אם תלכו ותשתעממו. כל מה שתיארתי מחזיק בקושי סרט סינמטקים קצר. הדיבורים על הסרט הרבה יותר מעניינים מהסרט. הוא גם לא אמין בחלק גדול. למשל, בהתחלה הגיבור מגיע לדירה ריקה עם תרמיל ובו חפציו, נכנס להתרחץ, וכאשר הוא יוצא מהאמבטיה הוא מגלה שגנבו לו הכל. לכן הוא רץ עירום ודופק על דלתות השכנים. למה עירום? האם גם את התחתונים שהוא פשט לפני הכניסה לאמבטיה גנבו לו? הרבה עירום מתנדנד של הגיבור הישראלי יש בסרט, אבל צריך גם היגיון בתסריט. אחרי ההקרנה התפתחה שיחה עם נדב לפיד ועם אביו שהיה שותף לכתיבת התסריט. ההסברים והתיאוריות שלהם היו הרבה יותר משכנעים ומעניינים מהסרט.
לפעמים, כשאני מבקר יצירת אומנות, אני מרגיש קצת לא נוח. במיוחד כי נדב התגלה כאדם נחמד ואפילו פתוח. לא יפה, היוצר השקיע מתוך אמונה שהוא עושה טוב ככל יכולתו, ואני מקלקל. כאן אני לא מקלקל דבר, הוא כבר זכה בפרס הראשון בפסטיבל ברלין 2019, וקיבל פסל יוקרתי של דב זהב, וגם ביקורות נלהבות. הוא לא צריך אותי ולא אתכם.
אלף מילין ונפנופים
כשאני כותב זאת, אני נמצא באיטליה, ליד אגם בולסנה. בכביש ליד ביתי נשמע רעש מכוניות חולפות שהמנוע שלהן נשמע קצת אחרת. יצאתי החוצה וראיתי מכוניות מרוץ עתיקות, פתוחות גג, אדומות אבל גם בצבעים אחרים. בתוכן נהגים חבושי קסדות והן טסות קדימה, מנוע המרוצים העתיק שלהן פועם בכל כוחו. מיד ידעתי מה זה: מרוץ אלף המילין, MILLE MIGLIA, שמתקיים באיטליה כל שנה במאי.
חובבי מכוניות עתיקות מתכוננים כל השנה לימי המרוץ הזה. תחביב יקר, אבל לי הוא לא עולה, כי אני רק נהנה לראות. ולנופף לשלום. מהר מאוד ראיתי שכאשר המכוניות חלפו על פני, נופפו לי מהן לשלום. נופפתי חזרה בכל לבי. מדוע חשוב להם להחליף נפנופי ידיים? זה לא הדבר היפה הכי לא מובן לי מול מי שמקדיש חייו לטיפוח מכונית עתיקה ויציאה איתה למרוץ של אלף מילין. היה יפה, כאמור. רק אחר כך, בהמשך הדרך, ראיתי אמבולנסים. שתי מכוניות כאלה התנגשו, וכל היופי התפרק בתאונה איומה.
חובבי מכוניות עתיקות מתכוננים כל השנה לימי המרוץ הזה. תחביב יקר, אבל לי הוא לא עולה, כי אני רק נהנה לראות. ולנופף לשלום. מהר מאוד ראיתי שכאשר המכוניות חלפו על פני, נופפו לי מהן לשלום. נופפתי חזרה בכל לבי. מדוע חשוב להם להחליף נפנופי ידיים? זה לא הדבר היפה הכי לא מובן לי מול מי שמקדיש חייו לטיפוח מכונית עתיקה ויציאה איתה למרוץ של אלף מילין. היה יפה, כאמור. רק אחר כך, בהמשך הדרך, ראיתי אמבולנסים. שתי מכוניות כאלה התנגשו, וכל היופי התפרק בתאונה איומה.
פינת השלולית
ככה היא כתבה: אני צפרדעונת בשלולית הצבאית. השפה שבה אני מדברת יום־יום לא מובנת לכל אחד, כי היא כוללת המון ראשי תיבות צבאיים ומושגים כמו זאב, קרמי, לו"מ (לוחמת מודיעין) שו"פים (שוטרים פלסטינים), ג"ג (גבולות גזרה) ועוד כאלה. אני אוהבת את השפה הזו. אחד הנסיכים שמדבר בה רואה אותי תמיד רק במדים, רק את הגב שלי, כי אני מול מסך מחשב, ורק שהוא עייף מדי מכדי להבחין בי. וגם אני עייפה ופרועה.
אני חוששת שככה לא אצא מהשלולית.
תשובת המדור: את לא צפרדעונת, את נסיכה, ואת מוקפת בנסיכים אמיתיים. סוף הסיפור עדיין לא ידוע לי, אבל כבר עכשיו את חיה בין אגדות שיספיקו לחיים שלמים