גם ליין הנואמים של מוצאי שבת מיצה את עצמו. כדי לדעת שלבני גנץ אין כריזמה (אבל ללפיד דווקא יש) לא צריך הפגנות. רבות דובר על איימן עודה. כן יגיע, לא יגיע. אז הוא הגיע והנאום שלו היה מצוין. עכשיו הלאה: להפגנה הבאה צריך להביא שופט/ת עליון או נשיא/ת עליון לשעבר. דורית בייניש, נניח. וסופר חשוב. סמי מיכאל, למשל. או גרוסמן/שלו. וכמה ראשי ערים ורשויות ערבים. יש במדינה הזו ראשי ערים במגזר הערבי לתפארת. אוהבי המדינה, משרתיה הנאמנים. אנשים שלא ממוקדים מהבוקר עד הלילה בקשקושי פתרון מדיני אלא בקשיי היומיום של האזרחים שלהם. אנשים שמרכיבים את פאזל הדו-קיום שמתקיים כאן, על אף פי כן, ולמרות הכל. עלי סלאם מנצרת. טלאל אלקרנאווי מרהט. דר' סלמן זרקא, מנהל בי"ח זיו בצפת. פרופ' חוסאם חאיק, אחד המדענים הצעירים המבטיחים בעולם, מהטכניון. חמיס אבולעפיה, איש יפו. ועוד רבים נוספים. לא הכל מתחיל ונגמר בחברי הכנסת. בעצם, להיפך.
גם במגזר היהודי יש מה לעשות. אני יודע ששלח השקיע אין סוף אנרגיה במאמץ להביא את דן מרידור, את ישראל הראל, את לימור לבנת. יכול להיות שבפורמט המוצע כאן, יהיה לו יותר סיכוי. פרופ' ידידיה שטרן מבר-אילן יכול לתרום להפגנה כזו. שלטון החוק הוא לא צעצוע של שמאלנים. הפגנה נגד שחיתות ופירוק הדמוקרטיה לא צריכה להיות שייכת לשמאל, או למרכז, או לימין. זו ההפגנה של כולם. זו המחאה של כל ציוני שזוכר, עדיין, על איזה עקרונות וערכים קמה המדינה הזאת.
התרעות פיקוד העורף