ישראל אומנם בדרך לבחירות נוספות, אבל החיים עצמם לא מחכים לספטמבר. יש לקוות כי בתקופה הקרובה יוצגו לשרי הקבינט הערכות גורמי הביטחון לגבי האיומים שבפניהם ניצבת מדינת ישראל, בין היתר לגבי האופן שבו שכנינו ואויבינו תופסים את תוצאות הבחירות וכיצד זה משפיע על כוונותיהם ופעילותם. 

סביר להניח שצה"ל והמוסד יציגו את האיום הנשקף מאיראן ואת תמונת המצב בעקבות המתח הגובר בינה לבין ארה"ב ומדינות המפרץ. צה"ל והשב"כ יעסקו רבות במצב ההומניטרי ברצועת עזה, במתח בין חמאס לג'יהאד האסלאמי, בהתעצמות הצבאית של הארגונים ברצועה, וכן יציגו בפירוט את המצב בשטחי יהודה ושומרון, את מצבה הכלכלי המידרדר של הרשות הפלסטינית, את העלייה בתסכול הפנימי של תושבי יהודה ושומרון וגם את המשמעויות מתוכנית השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
 

לצד זאת, יידונו התעצמות חיזבאללה בלבנון ובסוריה, מצבה של סוריה ותהליכי השיקום שלה, האינטרסים המשותפים עם המדינות הסוניות המובילות וכן הלאה. במקביל, משרד החוץ והמשרד לעניינים אסטרטגיים יציגו את אתגרי ה־BDS במדינות השונות, את חשיבות היחסים עם רוסיה ואת המתח ביחסים עם סין.
 

אך בלי להמעיט בחשיבותן של סוגיות אלו ונוספות, נראה שבהצגת תמונת האיומים המרכזיים הניצבים בפנינו יחסרו שלושה אתגרים מרכזיים, וסוגיה רביעית תידון גם היא בשוליים ביחס להיקף הבעיה שהיא מציבה בפנינו.
 

הכוונה היא לאיומים שאינם בהכרח באחריות - ודאי שלא רשמית - של גורמי הביטחון. זאת משום שהם אינם נובעים מיכולת צבאית של הצד השני ואין להם גוף אחראי מובהק במדינה. ככאלו הם נופלים בין הכיסאות, אף שהשפעתם הפוטנציאלית על חיינו רבה, וראוי להתחשב בהם בהצגת תמונת האתגרים שעמם אנו צפויים להתמודד בשנים הקרובות. לחלקם ממד הזמן משמעותי מאוד, ואין לנו זמן נוסף לאבד עד לטיפול בסוגיה.
 

האתגר הראשון הוא הלכידות הפנימית בישראל. הן בממד הביטחוני הישיר והן בממד האזרחי. בהקשר הביטחוני ידוע כי אחד מהגורמים המרסנים את אויבינו הינו הבנתם את עוצמת העורף הישראלי ואת יכולתו לספוג נזקים ואבידות. נאום "קורי העכביש" של חסן נסראללה כבר מזמן אינו רלוונטי בראייתם, בעוד חופש הפעולה שמעניק העורף למימוש המדיניות הינו נכס הרתעתי ומדיני מהמעלה הראשונה. דומה כי הוויכוח הפנימי המתעצם בין קבוצות שונות באוכלוסייה - שהינו בבואה של השיח הפוליטי המתלהם - פוגע מאוד בלכידות ובאחדות זו ומייצר פוטנציאל לשינוי ההבנות של אויבינו לגבינו. 
 

הפגיעה בלכידות וחוסר הטולרנטיות המגיע לעתים לאיבה של ממש - לפחות לפי המצטייר בשיח ברשתות החברתיות - משפיעים על החוסן של העורף ושל החברה הישראלית ועל כושר העמידה שלנו בהקשרים רחבים יותר מההקשר הביטחוני הישיר.
 

האתגר השני הינו הכנסתה של ישראל לוויכוח הפוליטי הפנימי בארה"ב. סוגיית התמיכה בישראל, שהייתה תמיד בקונצנזוס בין הרפובליקנים לדמוקרטים והייתה "על־מפלגתית", הולכת והופכת לסוגיה בוויכוח. קבוצות כוח שונות במפלגה הדמוקרטית רואות בממשלת ישראל בבואה של ממשל טראמפ, וככזה - מתנגדות לה. התנגדות זו מלובה על ידי מספר קטן של חברי קונגרס דמוקרטים פרו־פלסטינים, המנצלים את הסוגיה לניגוח הולך וגובר של ישראל. 
 

העובדה כי אחד המועמדים מטעם הדמוקרטים לנשיאות מכנה את ראש ממשלת ישראל "גזען", אמורה להדאיג את כולנו. השותפות בין ארה"ב וישראל הינה נכס ביטחוני־אסטרטגי המצוי בליבת תפיסת הביטחון שלנו, ואסור לנו לתת לה להיפגע. בעיה זו מועצמת גם בגלל הפער הגובר בין יהדות ארה"ב (שחלקים גדולים ממנה דמוקרטים) לבין ממשלת ישראל. מחקרים רבים מצביעים על נסיגה בתמיכה במדיניות ממשלת ישראל בקרב יהודי ארה"ב, וכי התופעה מועצמת בקרב היהודים הדמוקרטים. לכך סיבות רבות - חלקן מדיניות ופוליטיות, חלקן קשורות לוויכוח הפוליטי הפנימי בארה"ב וחלקן לסוגיות דת ומדינה - אך לבסוף לכולן השפעה רעה על תמיכת יהודי ארה"ב והמפלגה הדמוקרטית בישראל, בממשלתה ובמדיניותה. 
 

תמיכה זו חיונית כיום מאי־פעם, לאור הכנסתה של ישראל לוויכוח הפוליטי הפנימי בארה"ב וחשיבותם של יהודי ארה"ב למתמודדים לנשיאות מטעם שתי המפלגות. גם אם הנשיא דונלד טראמפ ינצח בבחירות 2020, יהיו בחירות נוספות ב־2024, שבהן הוא לא יוכל להתמודד.

דונלד טראמפ. צילום: רויטרס

 

התמונה הכוללת 

האתגר השלישי הוא האנטישמיות הגואה בכל מקום בעולם. לצד התגברות התופעה במדינות אירופה, אנו עדים למגמה דומה גם בארה"ב. מדוחות שפורסמו לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עולה כי ב־2018 נרצחו 13 יהודים בעולם בגלל מוצאם. בנוסף, חלה עלייה של כ־15% במספר התקריות האלימות נגד יהודים ורכושם. אלו מתרחשות במרחב הציבורי, אבל גם יותר ויותר במרחב הפרטי - נגד בני אדם, רכוש, בתי קברות ואנדרטאות, בתי כנסת ומרכזים יהודיים. העלייה הגדולה ביותר דווחה בארה"ב, אך גם בבריטניה, צרפת, גרמניה וקנדה ישנם אירועי אנטישמיות רבים. 
 

דומה כי בגלל עוצמת האירועים הגדולים, דוגמת פיגועי הירי בבתי הכנסת בפיטסבורג ובסן דייגו, התרגלנו לאירועים "קטנים" יותר, ובהם שלוש הצתות בבתי חב"ד באזור בוסטון, שאירעו בשבועיים האחרונים, והשחתה שלישית תוך ימים של תערוכת ציורים של ניצולי שואה באוסטריה. 
 

אנרכיסטים אנטישמיים וגורמי ימין קיצוני הולכים ומתחזקים, כפי שאפשר לראות גם בתוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי שהתקיימו השבוע. 
 

לצד העובדה כי חלק מהגורמים האירופיים המדוברים פחות אוהדים את ישראל ומדיניותה, עוצמתה של ישראל ואחריותה כלפי היהודים בכל העולם הינה חלק מהנרטיב שלנו, ואסור לנו לתת לו להיחלש.
 

האתגר הרביעי שנדון רבות לפני הבחירות, ודומה שישקע שוב בתרדמה עד לפעם הבאה, הינו מאמציהם של מדינות וגורמים זרים להשפיע על דעת הקהל בישראל, להגביר מתחים ופערים, ולהעמיק את השסעים באופן שוטף, רציף ושיטתי. מאמצים ששיאם ניסיון להשפיע על אופן ההצבעה לקראת הבחירות, אך הם מתקיימים מדי יום. 
 

זרועות המודיעין האמריקאיות מצביעות זה שנתיים על האיום הגובר הניצב בפני המדינות הדמוקרטיות מפעילות גורמים זרים בתקשורת וברשתות החברתיות. גם בישראל נחשפה פעילות של גורמים איראניים ואחרים במרחב זה. סוגיות במחלוקת, ובהן יחסי דתיים־חילוניים, ערבים ויהודים (האתגר הראשון), ארה"ב־ישראל (האתגר השני) ויהודי העולם (האתגר השלישי), מצויות בליבת העיסוק התודעתי של אויבינו הפועלים במרחב בצורה מתוחכמת ויעילה. אני תוהה אם נעשית פעילות שיטתית לחשיפתם או שהסתפקנו בפרסום המגמתי והמצומצם בדבר פעילות הבוטים של הליכוד לפני הבחירות.
 

בלי לזלזל בחשיבותם של האיומים הקלאסיים על ישראל (איראן, סוריה, טרור) - עלינו לתת את הדעת על איומים "רכים" יותר, שאומנם אינם מגובים בכוח צבאי, אך מציבים לישראל אתגרים עצומים. יש לוודא כי הם מתוכללים בתמונת האיומים הכוללת, כי ניתנת להם תשומת לב תקציבית וארגונית וכי ישנם גופים ממשלתיים הפועלים בתיאום לצמצום אתגרים אלו. שהרי לבסוף, משמעותם האסטרטגית לביטחונה של ישראל רבה, ומוטב שעה אחת קודם.

הכותב שימש כרח"ט מחקר באגף המודיעין וכיום סמנכ"ל למודיעין וסייבר בקבוצת "שדמה"

tguvot@maariv.co.il