אנחנו חיים במדינה עם תחבורה בעייתית: התשתיות באי־ספיקה כרונית, הפקקים מחמירים, התחבורה הציבורית לא מתפקדת.



השבוע כמעט דרסתי קבצן בצומת הטייסים: בדיוק כאשר התחלף האור ברמזור מצהוב לירוק, החליט הקבצן הקבוע בצומת לעבור מנתיב לנתיב, כי בנתיב שלימיני מישהו סימן לו שיבוא לקבל שקל לקראת שבת. הקבצן היה עם טלפון נייד ביד ימין וכוס פלסטיק ביד שמאל, ותוך שהוא מדבר בטלפון, זינק מתחת גלגלי מכוניתי. בלמתי באחת, והוא אפילו לא הפנה את ראשו. המכוניות במסלול שלידי החלו לצפור לרכב שהתעכב כדי לעזור לאותו קבצן, ותוך דקה התחלף האור ברמזור שוב לאדום. אני הצלחתי לעבור כשצופרי המכוניות שמאחורי ממשיכים לצפור - מעין צפירת זיכרון לזמן האבוד.
 

מכשולים הומניים בצמתים הם רעה חולה. מסיחים את הדעת, מעכבים את התנועה, מסכנים את האנשים המתמרנים בין המכוניות לאסוף שקל או שניים ומסכנים את הנהגים שבולמים, מאיטים ולעתים מקללים. אלה הקבצנים שחלקם הם שלוחים של סרסורי דרכים שניכסו לעצמם צומת, ומעסיקים בו קבצנים המשלמים להם אחוזים גדולים מהאיסוף, אנשי נ־נח־נחמן מאומן שמוסרים, תמורת תרומה "כמה שתרצה לתת", ספרון עם הגיגיו של הרבי מלובביץ' (דברי חוכמה, אבל למה לסכן אנשים?), סטודנטים במופעי אקרובטיקה, תרגילי שיווי משקל ותרגילי קרקס משעשעים, ומנקי שמשות שאם תרצה, או לא תרצה, מנצלים את הפוגת הרמזור לניקוי שמשת מכוניתך - וכולם מסכנים אותך, את עצמם ואת התנועה.
 
אז מדוע שלא יחוקק חוק המגדיר פעילויות צומת אלה כמסוכנות ומעכבות את התנועה? מדוע לא תרחיק המשטרה מהצמתים את האנשים האלה, שחלקם אומנם מסכנים, אך רובם ככולם מסוכנים? מדוע שאנחנו, הנהגים, נסתכן ונסכן אחרים ונעכב את התנועה המעוכבת בלאו הכי, גם ללא גורמים אלה?