בחירות בלי קרם הגנה: לא צריך לעשות משאל כדי לקבל את התוצאה: 99% מהעם לא רוצים בחירות חדשות, והאחוז שענה כן לא שמע טוב את השאלה. כל אחד מחברי הכנסת שהצביע ביום רביעי בדקה האחרונה לפני חצות בעד בחירות, לא רצה בחירות גם הוא. נתניהו לא רצה בחירות, אני מניח שגם ליברמן לא רצה בחירות. עם זאת, הבחירות הגיעו כמו רעידת אדמה שאין לאדם כוח למנוע. הבעיה היא שכאן היה לאדם כוח למנוע, ורעידת האדמה ההרסנית הגיעה בכל זאת.
 

הנפגעים העיקריים מהבחירות החוזרות האלה יהיו נתניהו והליכוד. פג הקסם. הקסם של הקוסם, ונפגע גם הדימוי של הליכוד כמפלגה שמייצגת את הובלת המדינה. הליכוד, לדעתי, יזכה שנית. גם נתניהו יזכה שנית בבחירות בקלפי. אנשים רבים מצביעים מתוך אחריות למדינה ועל פי השכל, ולכן נתניהו יקבל את רוב הקולות, אבל יהיו אלו קולות של שכל בלבד בלי הרגש. הרגש הוא בוז. הפתק שיוטל לקלפי בעד הליכוד והמפלגות התומכות בנתניהו יוטל תוך עקימת שפתיים. הנה הסכנה לדמוקרטיה: הבוז למי שעוסק בה. בוז שהגיע לשיא נוכח מה שראינו בשבוע החולף. 
 

האם המפלגות הקטנות ייעלמו בבחירות הבאות? לא נראה. אולי אפילו זהות והקנאביס יחזרו ויעברו את אחוז החסימה. אולי יקרה דבר שקורה בכל בחירות: יקום משיח חדש חד־בחירתי ויסחף קולות שתמיד מצביעים עבור ההבטחה הבאה. אומנם נראה שאין זמן לפריצת הגורם החדש הזה לתוך חיינו הפוליטיים, אבל יש זריזים שאולי יפתיעו. הקולות האלה מונחים כדי לאסוף אותם, אלה בוחרים הדומים לאלה שתמיד הולכים למסעדה הבאה כי הם מאמינים שבה יהיה נפלא. אחר כך הם בדרכם למסעדה החדשה מעוררת התקווה הבאה שלהם.
 

זו הבעיה של כחול לבן. גנץ כבר איננו המסעדה הנפלאה הבאה שעוד לא היינו בה. מעכשיו הוא פוליטיקאי מוכר בשורת הפוליטיקאים. האם יצביעו לו באותה התלהבות? אורלי לוי־אבקסיס נמחקה כי גנץ היה חדש ממנה בשטח, היא נכנסה למרוץ מוקדם מדי. יכול להיות שכחול לבן יסבלו במערכת בחירות נוספת. צריך גם לראות מה יאמר לפיד, שאחרי שהוא עבד מקרוב עם גנץ, השאיפה שלו לקדם את עצמו ממספר שתיים למספר גבוה יותר, הגבוה ביותר, בכחול לבן מתחילה לבעבע.
 

התקווה של הליכוד היא שהישראלים יצביעו עבור מפלגות גדולות. הבעיה היא שבמהלך האחרון הישראלים הבינו כמה קטנות הן המפלגות הגדולות. 

קיץ של בחירות הוא קיץ קשה שמוסיף על הקשיים שחום יולי־אוגוסט הישראלי מציב בפני תושבי הארץ הלוהטת הזו. נצטרך קרם הגנה לא רק מפני קרני השמש החורכות אותנו, אלא גם מפני הכוויות לנשמה, לחברה ולכלכלה שמערכת בחירות מיותרת מביאה עלינו. 
 

היום חל יום ירושלים. זה יום חג, אבל לא נראה שהישראלים במצב רוח לחגוג היום. ליום ירושלים יש גם ממד פוליטי. ירושלים מצביעה אחרת מתל אביב, ירושלים מתלבשת אחרת מתל אביב, שבת בירושלים נראית כשבת אחרת מאשר בתל אביב. האם ישראל היא יותר ירושלים או יותר תל אביב? זה המתח הקבוע בחברה הישראלית, מתח שחודר גם לפוליטיקה. 
 

הליכוד צריך בבחירות האלה לעשות כל מאמץ להגיע אל התל־אביבים, אל הרמת שרונים, אל בני כפר שמריהו וסביון, ואל הקיבוצים. בקלפי שבה אני מצביע, בתל ברוך שבצפון תל אביב, לא ראיתי שלט של הליכוד או פעיל של הליכוד. כחול לבן, העבודה ומרצ היו שם בנוכחות חזקה. לא יכול להיות שהליכוד יוותר מראש על האוכלוסיות האלה. נראה כאילו הליכוד פונה רק לישראלים שהיום חוגגים את יו'ם ירושלים כיום בעל משמעות להם, וזנח את הישראלים שיום ירושלים לא אומר להם הרבה. רק אם הליכוד יצליח לצאת מירושלים, הגיאוגרפית והתפיסתית, ולשכנע את התל־אביבים (כמושג ולא כמקום מגורים), ישתנה משהו בתוצאות הבחירות המיותרות הבאות. אחרת הכל יחזור בדיוק כמו שהיה. 
 

נותרה שאלה: למי טראמפ יציג את תוכנית השלום שלו? אין מי שייצג את הפלסטינים. חמאס ואש”ף מרוחקים זה מזה בעימות שבו יש אין־ספור גופות מרוסקות מעינויים ולא רק השמצות עיתונאיות או רדיפה משפטית, ומצד שני אין מי שייצג את ישראל כי ישראל בבחירות תמידיות. אין לי כמובן הוכחות לתיאוריה פרועה כזו, אבל אולי ביבי וליברמן תיאמו משבר שמוביל לבחירות החוזרות, כדי למשוך זמן ולא להיכנס למלכודות המתחזות לתוכניות שלום.