גם אם יקרה הנס והוא ירכיב ממשלה אחרי 17 בספטמבר, הוא לא יוכל להעביר את החקיקה שתרסק את שלטון החוק. העניין הזה נגמר. לא יהיה לו זמן, לא יהיה לו כוח, לא תהיה לו תמיכה. אפילו בשפנייה המכונה בטעות גם "הליכוד" הצטברו כבר כמה וכמה ח"כים וח"כיות שאמרו למקורביהם שאין סיכוי שירימו יד בהצבעה על ריסוק המדינה למען הצלת משפחת נתניהו. זה לא יקרה. יתכבד נתניהו ויילחם על חפותו, כאחד האדם.
כשהתברר שנתניהו מנהל רומן ארוך עם הרצוג, הבין ליברמן שהוא עלול לאחר את הרכבת. בסיועם של שקד ואלקין הוא הדביק את הרצוג בפוטו־פיניש ונכנס לממשלה במקומו. על הדרך קיבל את תיק הביטחון, חלום חייו. אלא שעד מהרה החלום הפך לסיוט. נתניהו הפך אותו לדחליל, עקף אותו דרך צמרת צה"ל, הקים מאחורי גבו קבינט צללים ולא ראה אותו ממטר. ליברמן הבין שבמקום להמריא, הוא צולל. הוא נמלט ממשרד הביטחון ברגע האחרון ממש.
יחימוביץ' ושפיר מכחישות מכל וכל. נדמה לי שהאמת נוטה לכיוונן. יחימוביץ' אכן הביעה פליאה על החוצפה שבה מנכס גבאי לעצמו את תיק האוצר, ללא זכות מוסרית, אחרי מה שעולל למפלגת העבודה. היא לא יצאה לתקשורת, כי קיוותה שהסיפור ייגנז ויתפוגג. היא סירבה לכל ההצעות מכל וכל. כך אומרת גם שפיר. בערב, כשהעניין דלף, התפוצצה מהומה גרעינית על גבאי. שותפו, טל רוסו, שאמור היה לפרוש איתו מהעבודה, הבין את גודל השגיאה והתחרט. גבאי טוען היום שלרגע לא התכוון לפצל את המפלגה. זה כבר לא מעניין אף אחד. לא בטוח שאחרי הבחירות הקרובות, יהיה מה לפצל.
אגב, אם הוא חוזר לכנסת, אני בספק רב אם יצביע לפסקאות החסינות המושחתות שפירושן הרס בית המשפט העליון. ולא רק הוא. אבל עוד חזון למועד.
התרעות פיקוד העורף