כלל ראשון לפוליטיקאים במערכת הבחירות השנייה של 2019 הוא - never say never, או בתרגום חופשי, לעולם אל תאמרו לעולם. אין הכוונה שאי אפשר להביע עמדות נחרצות, חד משמעיות, כאלה שמביעות בצורה מדויקת את עמדתו של הפוליטיקאי, אפשר וגם צריך. רק שחייבים לחשוב עליהם עד הסוף לפני שמוציאים אותן מהפה ועל אחת כמה וכמה לפני שבונים עליהן קמפיין שלם.
המפלה של אבי גבאי חדה וכואבת (בעיקר לו) לא בגלל שהוא נפגש עם נתניהו בשעת לילה מאוחרת ורקם הסכם "להצלת הדמוקרטיה הישראלית" כפי שהוא משווק זאת, לא. הפוליטיקה היא אומנות הבלתי אפשרי, לעתים הבלתי נתפס ולא פעם מצופה מאיש ציבור להתעלות מעל הנוסחאות המוכרות, ליזום ולהפתיע.
נתניהו יכול היה לוודא שתהיה לו חסינות אבל להשהות את כל שאר החקיקות שהיו אמורות לשנות את סדר היחסים בין הרשויות ולהחליש את כוחה של המערכת המשפטית "אנחנו רוצים מאוד לחוקק, אבל גבאי מתנגד ובלעדיו אין ממשלה" היה בטח מדקלם יו"ר הקואליציה התורן, לו זאת הייתה קמה.
התרעות פיקוד העורף