כלל ראשון לפוליטיקאים במערכת הבחירות השנייה של 2019 הוא - never say never, או בתרגום חופשי, לעולם אל תאמרו לעולם. אין הכוונה שאי אפשר להביע עמדות נחרצות, חד משמעיות, כאלה שמביעות בצורה מדויקת את עמדתו של הפוליטיקאי, אפשר וגם צריך. רק שחייבים לחשוב עליהם עד הסוף לפני שמוציאים אותן מהפה ועל אחת כמה וכמה לפני שבונים עליהן קמפיין שלם.

המפלה של אבי גבאי חדה וכואבת (בעיקר לו) לא בגלל שהוא נפגש עם נתניהו בשעת לילה מאוחרת ורקם הסכם "להצלת הדמוקרטיה הישראלית" כפי שהוא משווק זאת, לא. הפוליטיקה היא אומנות הבלתי אפשרי, לעתים הבלתי נתפס ולא פעם מצופה מאיש ציבור להתעלות מעל הנוסחאות המוכרות, ליזום ולהפתיע. 

רק שאצל גבאי, הדברים נעשו בשלומיאליות שהדגישה את חוסר ניסיונו הפוליטי. לא למדת כלום מבוז'י הרצוג? הוא שבמשך שבועות ארוכים ניהל עם נתניהו ב2016 מו"מ אינטנסיבי לכניסה לממשלה וברגע האחרון ראש הממשלה הפנה לו עורף והוא חטף בוץ ורפש מחברי מפלגתו, וזה היה עוד כשהיו למפלגה 24 מנדטים.

יצחק (בוז'י) הרצוג. קרדיט: תומר ניוברג, פלאש 90


הרי גבאי ידע שחברי מפלגתו לא יבלעו את הצפרדע הזאת, הם כבר היו שם, לא היה נכון לדבר איתם קודם ואז לראות אם יש סיכוי ואז להמשיך? גבאי שהבטיח שוב ושוב שלא יישב עם נתניהו והפציר בגנץ שייעשה את אותו הדבר היה צריך לגשת למו"מ כחבלן משטרתי שניגש לפרק פצצה, בשקט, בעדינות רבה לידיעה שהכל יכול להתפוצץ לו בפנים במקום זאת הלך גבאי, שוחח עם נתניהו, הקליט, צילם והכל לשם מה? לשם קבלת סירוב מהדהד מחברי מפלגתו? מה חשב שיקרה? שיחבקו, יאמרו הן ויישאו אותו על כפיים?

ולגבי נתניהו, יש להניח כי בשונה ממה שאומרת היום ח"כ שלי יחימוביץ' הוא דווקא כן רצה את גבאי בממשלה ודווקא כן היה מוכן "לשלם" באג'נדה הימנית. אם נוציא את בקשת החסינות שנתניהו היה צפוי לבקש וחברי מפלגת העבודה היו מתבקש להימנע, הרי שבשאר הדברים נתניהו כנראה שמח לוותר.

לדוגמא, פסקת ההתגברות. נתניהו שלא חוקק את פסגת ההתגברות עשור שלם, שהתגאה שסילק יוזמות כאלה מהשולחן כנראה לא רצה לעשות זאת גם עכשיו. הקדנציה הקודמת היה לו את משה כחלון שאליו היה אפשר להפנות את כל האש "היינו רוצים אבל כחלון מתנגד" היה המשפט הקבוע של יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן אחרי כמעט כל יוזמה שנדחתה. אז במקום חבר אחד ממפלגת כולנו (כחלון) נתניהו היה שמח להחליף אותו בחבר אחר ממפלגת כולנו (גבאי). כך או כך, תפקידו היה צריך להיות זהה.
 

נתניהו יכול היה לוודא שתהיה לו חסינות אבל להשהות את כל שאר החקיקות שהיו אמורות לשנות את סדר היחסים בין הרשויות ולהחליש את כוחה של המערכת המשפטית "אנחנו רוצים מאוד לחוקק, אבל גבאי מתנגד ובלעדיו אין ממשלה" היה בטח מדקלם יו"ר הקואליציה התורן, לו זאת הייתה קמה.