בכל הנוגע לפיזור הכנסת ולקיום בחירות חדשות - נשמרת שתיקה מוחלטת בימים האחרונים מצד הממסד היהודי: אין הודעות לעיתונות מטעם ראשי הארגונים היהודיים, אין התבטאויות של יהודים בדיווחים באמצעי התקשורת בארצות הברית. קיים שם חוק בלתי כתוב שלא מתערבים בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל. אבל החוק לא מפחית מתחושת המיאוס שעולה בקרב הקהילה היהודית מהמערכת הפוליטית בישראל. "מה קורה בישראל? זה נורא", רבים מהם תוהים.

אחדים מהם חזרו זה עתה מביקורים בישראל. לאחרים יש חברים בישראל שמדווחים להם מה קורה. יש מי שקראו על המשבר ב"ניו יורק טיימס" וצפו בדיווחים ששודרו בסי־אן־אן. על כישלונו של נתניהו להרכיב ממשלה הם הגיבו בהלם. רובם אינם מתמצאים בנפתולי חוק הגיוס ואינם יודעים את ההיסטוריה של החוק וגלגוליו בכנסת, אבל קולטים שמדובר במוקש טעון ביחסי דת ומדינה. המשבר הנוכחי בישראל לא רק מעצים את הנתק הקיים בין ישראל לחלקים הגדולים ביהדות אמריקה, אלא מעודד תחושת התנכרות כלפי ישראל. כבר לא מדובר רק בנתק מישראל בגין מתווה הכותל שלא מבוצע או בגין חוק הגיור והאפליה נגד רפורמים וקונסרבטיבים. זה כבר לא רק הכעס הרווח בקרב היהודים הליברלים על יחסי הידידות בין נתניהו לנשיא טראמפ.
 

בשיחות באות לידי ביטוי תחושות של זרות, של תימהון, של חוסר הבנה של מה שקורה בישראל. הרוב הגדול בקרב יהודים בכירים בקהילה אינו יודע כלל על תוכנם של התיקים 1000, 2000 ו־4000. זה גם לא מעניין אותם במיוחד. ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו אהוד על החלקים הגדולים והמובילים ביהדות אמריקה. סביר להניח שאם נתניהו היה מתמודד בבחירות בקהילה, הוא לא היה עובר את אחוז החסימה. כישלונו להרכיב ממשלה, הביקורת המוטחת נגדו בישראל, העלבונות שהוא סופג מצד גורמים גם ממחנה הימין - נתפסים בקרב אותם חלקים גדולים בקהילה כהצדקה ליחס המתנכר שהם רוחשים כלפי נתניהו זה שנים.
 

בשבועות הבאים תהיה ישראל שקועה במלחמת בחירות. למי בכלל יהיה אכפת מה חושבים יהודי אמריקה ואת מי בכלל זה יעניין. היהודים ימשיכו לקרוא את "הניו יורק טיימס" ולצפות בשידורים שידווחו על מערכת הבחירות בישראל. קל לשער מה זה יתרום להערכתם את ישראל. מי שמגלים עניין בתחום זה טוענים, ובצדק, כי גם לקהילה חלק לא מבוטל במשבר היחסים וביצירת הנתק. מעכשיו הטיעון הזה לא כל כך תופס.