ראש ממשלה אחראי, ערב בחירות גורליות, היה מסנדל את איילת שקד למפלגתו בכל מחיר ומודיע שהיא המועמדת שלו לתפקיד שרת המשפטים. לא צריך להיות סוקר כדי להבין ששקד היא עוגן אלקטורלי. הפופולריות שלה חוצת מגזרים והיא נחשבת כזו שכמעט העבירה, למעשה לבדה, את "הימין החדש" אל מעבר לאחוז החסימה. בתנאים נורמליים בנימין נתניהו לא היה מפספס הזדמנות כזו. הוא כבר שריין בשני העשורים האחרונים כל מיני הזויים, זבים ומצורעים, עבור חופן חרוזים צבעוניים או שמינית מנדט בתת־מגזר כלשהו.


אז זהו, שאין כאן "תנאים נורמליים", אין כאן שום דבר נורמלי. בעשור הראשון זה נלחש מפה לאוזן ונכתב, בחרדת קודש, בטורים עיתונאיים ספורים. בעשור השני זה החל לבצבץ אל פני השטח. בעשור השלישי, נו טוב. אתם כבר יודעים. נדמה לי שהיום גם חסידיו המושבעים של נתניהו מכירים את האמת מקרוב. שלא לדבר על המעגל הפוליטי. קשה לאתר מישהו בסביבת נתניהו, מראשון השרים עד אחרון המקורבים, שלא חווה את החוויה, דרך עור התוף או עור הפיל או בלוטות הזיעה או משהו. המבט המצמית ההוא, שמלווה בדרך כלל בעזרים אורקוליים משובחים, שאחריו אין כלום. כלומר, נגמר הדיון.

שרה נתניהו ואיילת שקד במרכז הרב. קרדיט: עטרה גרמן, סרוגים


עקיבא נוביק דיווח אתמול בערוץ 13 שהדיונים על שריונה של שקד בליכוד מתו מוות חטוף בעריסתם כש"הגברת" הגיחה לרגע מאגף המגורים בבלפור, הסתערה לעבר המסובים והעניקה לבעלה "שטיפה" הגונה, אחרי שהבינה שמדברים על השרה המשוקצת ההיא. "איילת שקד לא תהיה בליכוד, נקודה", הכריזה. בשלב הזה, עד שבג"ץ ייסגר אחרי הבחירות, ההחלטה היחידה בישראל שאין אחריה זכות ערעור כלשהי, היא ההחלטה שלה. זה לא מהיום, זה מאז ומתמיד.

בכל פעם ששמעתי או דיווחתי על סצנה דומה לזו שתיאר אתמול נוביק, התעניינתי איך נהג ראש הממשלה בעת שרעייתו לקחה, לכאורה, את העניינים לידיים. הרי הוא הבוס. לכאורה. בכל פעם קיבלתי את אותה התשובה. הוא התעלם. ממתין בסבלנות שזה ייגמר. העובדה שלמרות נתוני הפתיחה הללו מצליח נתניהו לנהל את ענייני המדינה והמפלגה ואף להפוך לשליט יחיד של שתי אלה, אינה מובנת מאליה.


הבעיה היא שלאירוע הנוכחי יכולות להיות השלכות קיומיות. נתניהו הכפיל את רשימת הרשימות שהוא חייב להשאיר מתחת לאחוז החסימה בבחירות בספטמבר. הראשון הוא, כמובן, הנמסיס אביגדור ליברמן. עכשיו מצטרפים איילת שקד ונפתלי בנט. מה יעשה נתניהו אם הם בכל זאת יעברו? הוא כנראה בונה על יכולת הספיגה האינסופית של הצמד־חמד הזה. הם הרי נחבטו על ידו פעם, ועוד פעם, ועוד פעמים רבות, אבל המשיכו להרכין ראש ולהודיע שימליצו רק עליו ואין עוד מלבדו.


צילום: רויטרס


אחרי הבחירות הקרובות יצטרך נתניהו כל אצבע אפשרית כדי לנסות לפרק את מערכת המשפט בטרם זו תפרק אותו. אם "הימין החדש" תיכנס לכנסת, נדמה לי שיהיה לו קצת קשה. בנט ואיילת כבר הודיעו שהגשת כתב אישום מהווה, מבחינתם, סוג של קו פרשת מים. בשיחות סגורות מאוד הם מתוודים שממש לא בטוח שהם בכיס של נתניהו במסעו לניפוץ הממלכה. אתמול הוא נתן להם עוד כמה סיבות לברוא מחדש את עמוד השדרה של עצמם.


שקד חלמה להצטרף לליכוד. היא הצליחה לפרק בשבועות האחרונים את רוב קִני ההתנגדות. הבכירים שהמשיכו לא להתלהב מהאפשרות, ירדו למחתרת. הבעיה היא שאת הקן הראשי אין סיכוי לפרק. יותר סביר שהוא יפרק אותך. עכשיו שקד צריכה לבחור בין המקום הראשון בימין החדש (כן, בנט מודע לזה שיצטרך לוותר, זה פורסם בטור הזה ביום שישי האחרון) למקום השני אצל ליברמן. היא תבחר, כנראה, באפשרות הראשונה. המשך יבוא.