הר הבית הוא מטען נפץ רב־עוצמה עם פתיל קצר. כשלכך חובר עיתוי בעייתי בלתי צפוי בשל לוחות השנה, עשרת הימים האחרונים של חודש הרמדאן, יום אל־קודס שמציינת איראן ויום ירושלים של ישראל, הפתיל רק מתקצר.

זה בדיוק מה שקרה אתמול. משטרת ישראל החליטה, לאחר הערכת מצב שבה השתתפו גם נציגי השב"כ, לאפשר ליהודים לעלות להר הבית. בעבר נמנעה עליית יהודים בתקופת הרמאדן, ובמיוחד בעשרת הימים האחרונים, אך הפעם, כשהאירועים התמזגו בסמיכות זמנים, היא אושרה.
 

הדילמה הייתה לא פשוטה: אם לא היו מאפשרים, הדימוי העצמי של ישראל כריבונית ב"ירושלים המאוחדת", שבפועל היא מפולגת מתמיד, היה נפגע, ומפלגות הימין והארגונים השונים הקיצוניים שחותרים להקים את בית המקדש היו זועקים חמס. קל וחומר כשמערכת הבחירות משתקת לרוב את שיקול הדעת של השרים. משאפשרו, הגדילו את הסיכון להתלקחות, שאכן פרצה.
 

לרוב, הבדלי ההשקפות בין השב"כ למשטרת ישראל הם ברורים. השב"כ מעדיף לא ליטול סיכונים מיותרים, גם משום שאחריותו היא לכל הגדה המערבית וראייתו רחבה יותר, עם מבט על חמאס בעזה ועל הקשרים עם ירדן. משטרת ישראל היא האחראית על הסדר (ועל הפרתו) בירושלים, והיא נוטה יותר ללכת על סף הסיכון. זה קרה באופן הברור ביותר כאשר, על אף התנגדות השב"כ, החליטה המשטרה, בהמלצת מחוז ירושלים (לאחר רצח שני השוטרים בידי שלושה מחבלים ערבים־ישראלים), להציב גלאי מתכות בשערי הכניסה להר הבית ומצלמות אבטחה. התוצאה הייתה קשה: פרצו מהומות והחלה מחאה קשה של ירדן, שאילצו את ראש הממשלה בנימין נתניהו לחזור בו מההחלטה.
 

ההבדלים בין שני הארגונים נובעים גם מקרבתם או ריחוקם מהפוליטיקה הפנימית בישראל. משטרת ישראל ומפקדיה הבכירים ביותר קשורים בטבורם לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן, שלא אחת מכתיב להם החלטות משיקולים פוליטיים. השב"כ חסין יותר מפני התערבות של נתניהו ושיקוליו יותר מקצועיים נטו.
 

הפעם גם בשב"כ הבינו כי לא יהיה מנוס מהתגמשות, ולכן הסכימו לעליית היהודים ברמדאן, אך הגבילו זאת במספר השעות. העלייה הותרה לשלוש שעות, עד 11:00, אך זה הספיק למספר רב מאוד של כאלף יהודים לעלות להר, והמהומות פרצו. רק איפוק יחסי של כוחות המשטרה בפיזור המפגינים מנעה התלקחות גדולה יותר. ואף שהאירוע (וגם מצעד הדגלים הפרובוקטיבי) בסופו של דבר הוכל, ירדן הגיבה במחאה.
 

ברקע הדברים עמדו גם אירועי אל־קודס האיראניים, שככל הנראה בהשראתם שיגר ארגון פרו־איראני בסוריה את שתי הרקטות שלשום מאזור דמשק לעבר החרמון. ולכל זאת מתלווים האיומים השגרתיים וגם המאמצים של חמאס בעזה ובמפקדותיו בטורקיה ובלבנון, להתסיס את הגדה המערבית. וכל סיבה, בוודאי הר הבית, היא תירוץ טוב לכך.
 

משפרצו המהומות בהר הבית מיהרו חמאס והג'יהאד האסלאמי לאיים בתגובה. לפי שעה, בעת כתיבת דברים אלה, התגובה לא הגיעה, אך אין להסיק מכך שזה לא יקרה. בכל מקרה, שוב קיבלנו תזכורת עד כמה סוגיית הר הבית רגישה ונפיצה, וזאת בשעה שממשלת ישראל לא ממש מתפקדת. הקבינט שיכונס סוף סוף מחר, התכנס בשלושת החודשים האחרונים פעמיים בלבד, ומי שקובע הוא בעצם אדם אחד – נתניהו, שהקשב הרב־תכליתי שלו, יהיה מרשים ככל שיהיה, נתון רובו ככולו לנושא אחד – מערכת הבחירות שהחלה לפני כחמישה חודשים ותסתיים בעוד כשלושה חודשים.