פרשננו האופסימיסט לענייני "תמיד הבט בצד הבהיר" (מונטי פייתון) סבור שהציוץ של יאיריהו על אביו, שנכנע לכאורה לאולטימטום של ליברמן בהרכבת הממשלה ב־2009 ומינה את עו"ד ויינשטיין ליועמ"שו (שיסגור את תיק ליברמן), מרמז לנו בעקיפין ש־95 הימים עד לבחירות החדשות והבחירות עצמן, עשויים לייצר כמה שינויים מבניים וטקטיים מעניינים:
1. הם יראו לכל מאמיני הביבי, שטחו עיניהם מלשמוע ואוזניהם מלראות, שאדונם אינו משיג כל שחשקה נפשו, כהתפארותו. הם יאפסו את סיכוייו לחסן עצמו בהתגברות על החוק והמשפט ויאלצו אותו לשימוע ולעמידה למשפט.
2. ולכן ייתכן ש"השותפות הטבעיות" יפקפקו בכדאיות החבירה לממשלה שראשה מיועד להישפט. מה גם שהקופה הריקה והבטחות המיליארדים והתיקים לחרדים ולימינו־דת אבדו בקריסת הקואליציה. נקווה שהרוב הצפוי בכנסת הבאה לא יאפשר ליהדות גור ודרוקמן לסחוט את המדינה, לחסן את נתניהו ולהציב את הסמוטריץ' כשר משפטים שמעבירנו לדין התורה.
3. ומכאן התקווה, שח"כּקִִִי הליכוד, שהצביעו כולם לבחירות חוזרות מתוך אטימות ערכית או מפחד המנהיג ומנהיגתו, בנו הצייץ ושרתיהם, ירהיבו עוז ויגידו, "די כבר!" ויסכימו לחבור קואליציונית לכחול לבן, בלי הביבי. שהרי הביבי, בנואשותו להרכיב קואליציה, כבר הדגים נכונות למכור את ממשלתו ואת "עקרונותיו" ולהִתנחמד לבג"ץ, כדי שהעבודה תיכנס לממשלתו והוא יעשה "נא!" לליברמן – אז שיורשיו בליכוד לא יורשו לשתף פעולה עם גנצלפידאשכנזיבוגי?
4. שמות חדשים־ישנים יגיעו להתמודדות - אהוד ברק, יאיר גולן, ציפי לבני, אורלי לוי־אבקסיס ואולי גדי איזנקוט - ויאלצו את כחול לבן, המוורידה מנחת על שהגיעה ל־35 מנדטים והצליחה לחמם המונים בעצרת המחאה, לקום מרביצת העצלתיים שלה ולהתקומם. תכעסו, לעזאזל. ועם קילר אינסטינקט וסכין בין השיניים. ותיזהרו מרמזי ביבי מפי הנגבי, שלא לתקוף עכשיו את רה"מ, כי קואליציה עם כחול לבן תהיה בהחלט אופציונלית אחרי הבחירות. חברים, אם לא תתחילו להתכונן לקרבות מדממים, נס 35 המנדטים ייעלם כמו שקד ובנט. נתניהו יקדיש כל מאמץ למאבק מלוכלך מאוד בשונאו־כאח־לו ליברמן. לכן גבשו אסטרטגיה, עלו בדי־9 עליו ועל תיקיו ועל מבצעי המכירות הקואליציוניים שעשה (ויעשה) כדי לשרוד, ושיש התופסים כשוחד. כך גם העסקה דלעיל שתיאר יאיריהו, כמין שיחוד - ושמהירות הכחשתה נראית לי כאישור לחשד. הכו בסמוטריצ'ים. דרשו בלי הרף מהיועמ"ש, המתלבט הנצחי בין נאמנותו למדינה ולחוקיה ולנתניהו וחוקיו, שיורה לחקור מה חלקו של רה"מ בפרשת הצוללות, בהסכמתו למכירת צוללות למצרים, במניותיו בחברת בן דודו מיליקובסקי ובקשר הדודן לטיסנקרופ. התחילו לפעול בשטח, באזורים של אוכלוסיות שמצביעות מסורתית ורגשית ליכוד או "רק ביבי", ונסו להידבר איתן ולשכנע אותן בסכנה הגדולה שבבחירה בנתניהו.
5. והעבודה, אם חפצת חיים היא, חייבת לוותר על אבי גבאי, איש חכם שעשה טיפשויות גורליות; להחזיר את ציפי לבני, לבחור מיד הנהגה חדשה לנבחרת הישנה והטובה (אהוד ברק, חרף שגיאות העבר שלו, הוא מנהיג מנוסה ועז. עמיר פרץ יביא עוד בוחרים) ולהתחייב להתלכד סביבה במאבקה ב"רעים". על העבודה לפרסם עקרונות ויעדים ברורים ולא מתחנפים. החלטה שנייה, אחרי בדיקות ותיאומים – להתאחד עם מרצ. החלטה שלישית, לצאת לשטח, כולל המגזר הערבי. יש בו אלפים שמחכים לקשר פוליטי הדדי והוגן, שיילחם בחוק הלאום ולשוויון וזכויות האזרח. העבודה – לעבודה.