מעולם לא היו רבים כל כך מפוחדים מפני מעטים כל כך. מעולם לא היו חזקים כל כך מבוהלים מפני חלשים כל כך. בוווו – נוהם עליהם סמוטריץ’, והם כבר בפאניקה. בווו – מגרגר ליצמן, והם יורדים למקלט. “החילונים בישראל מרגישים מאוימים”, כתב השבוע חוקר הדתות תומר פרסיקו. נדמה שהוא צודק. השבוע השתתפתי בדיון קצר במרכז צימבליסטה של אוניברסיטת תל אביב בנושא: “חילוניות ישראלית, מהי?” בדיעבד, נדמה שיש תשובה: החילוניות הישראלית היא מצב נפשי של חרדה מפני צל הרים שנדמה כהרים.
הבהלה החילונית קצת מצחיקה, וקצת עצובה, וקצת מזיקה. בהלה מקשה על הפעלת שיקול דעת, ועל בחירה נכונה של מלחמות שצריך להילחם, ועל הימנעות מתגובת יתר. אין צורך בתגובת יתר. סמוטריץ’ אמר – אז אמר. היכולת שלו לכפות על ישראל את משפט התורה לא עולה בהרבה על יכולת הרדיקלים של חד”ש לכפות על ישראל משטר קומוניסטי.