1. בתחילת השבוע פרסם "ניו יורק טיימס" כתבת דיוקן על שליטה בפועל של אבו דאבי, מוחמד בן זאיד, המוכר בראשי התיבות MBZ - כמעין הנגדה או השלמה לראשי התיבות MBS של נסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן. במאמר המפורט והארוך מוזכרת ישראל בארבע שורות. נכתב בהן כי היא מכרה ציוד מודיעיני והשביחה את מטוסי ה־F־16 של הנסיכות, המהווה חלק מהמדינה הפדרטיבית "איחוד האמירויות הערביות". ברם, בארבע השורות האלה מסתתר עולם ומלואו, ויחד עם פרסומים קודמים הן שופכות אור על ההיקף, האופי והעומק של הקשרים החשאיים בין ישראל לאבו דאבי. קשרים שניתן להקיש מהם על היחסים המיוחדים המתפתחים עם מדינות סוניות נוספות.
בכתבה מודגש כי הנסיך בן ה־58 הפך את ארצו ברבע המאה האחרונה לכוח דומיננטי ורב־השפעה במזרח התיכון, אך גם למקור לאי־יציבות אזורי. על פי הכתבה, שיתוף הפעולה עם ישראל, שכולל גם מכירת ציוד מודיעיני, מונע מזהות אינטרסים כפולים: העוינות לאיראן והחשש מפני תנועת האחים המוסלמים. לשם קידום האינטרסים של הנסיכות פועל בן זאיד זה כשני עשורים במסע רכש קדחתני של נשק וציוד ביטחוני במאות מיליארדי דולרים, בעיקר מארה"ב, ועל רקע זה גם נוצרו קשריו עם ישראל.
אביו, שייח' ח'ליפה, השליט להלכה של הממלכה שנושא בתואר נשיא איחוד האמירויות, שמצב בריאותו רופף ושאינו יודע קרוא וכתוב, הצמיד לבנו הנער מורה הלכה, כוהן דתי קיצוני, שניסה לשטוף את מוחו. הבן התפכח מהטפות מורהו ופיתח איבה גדולה לאחים המוסלמים, שבהם תומכות כיום קטאר וטורקיה. ניסיון הנעורים היה לחוויה המכוננת של הנסיך, שמתווה את דרכו המדינית והצבאית ומובילה אותו לכונן בריתות אזוריות עם מצרים ונשיאה עבד אל־פתאח א־סיסי (שרואה באחים המוסלמים אויב מר), ובמידה פחותה עם ערב הסעודית, ועם ישראל, המצויה בעימות עם חמאס (השלוחה הפלסטינית של האחים המוסלמים). אף שלתפיסת ראש הממשלה בנימין נתניהו חמאס הוא גם כוח המאתגר את הרשות הפלסטינית, ומסייע לו לפוגג את רעיון שתי המדינות ולפלג את העם הפלסטיני לשתי ישויות נפרדות.
בידיעה לא צוין מי החברה שהשביחה את מטוסי ה־F־16 של אבו דאבי. גם אלביט וגם התעשייה האווירית פעילות בנושאי השבחת מטוסים. אך על סמך תקדימי העבר אפשר להסיק כי בשל הרגישות המדינית־ביטחונית של הלקוח (מדינה ערבית שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל), טבעה של עסקה כזו הוא G2G - ממשלה לממשלה. ומכאן שאם אכן זה המקרה, ניתן להניח כי משרד הביטחון, שהעניק את האישור, כפה על התעשייה האווירית ועל אלביט לפעול במשותף, בין השאר גם כדי למנוע תחרות ביניהן, שעלולה הייתה לסכן את העסקה.
כך נהג משרד הביטחון בהשבחת מטוסים שביצעו שתי החברות בקולומביה וכך גם בהצעה להשבחת מטוסי F־16 בקרואטיה, עסקה שבוטלה לבסוף בגלל התנגדות הממשל האמריקאי. בכל עסקה שבה ישראל מבקשת למכור או לספק ציוד למערכות נשק אמריקאיות, עליה לקבל אישור מוושינגטון. אפשר להעריך כי במקרה של אבו דאבי, ארה"ב, שנשיאה דונלד טראמפ נחשב לידיד של MBZ , אישרה את העסקה.
באשר לקשרי המודיעין בין המדינות, כבר דווח כי חברת NSO מהרצליה מכרה לאבו דאבי את תוכנת פגסוס, שמאפשרת לחדור לטלפונים ניידים, לגנוב מהם מידע ולרגל אחר בעל המכשיר. לפי ה"ניו יורק טיימס" ודוחות של ארגונים לזכויות אדם, שליטי הנסיכות פועלים נמרצות נגד מי שנתפסים כמתנגדי המשטר, ולא נרתעים מהפרה ופגיעה בזכויות אדם.
שמה של NSO נקשר שוב ושוב ללוחמת סייבר התקפית ולמכירת התוכנה, שמשמשת שירותי ביטחון במדינות בעולם, בכלל זה למשטרי עריצות כמו במיאנמר. במקסיקו נקשר שמה של החברה גם למקרה של רצח של עיתונאי. החברה, שאחד מבעליה הוא חוליו שליו, מנסה בעזרת ראיונות אוהדים בעיתונות למרק את שמה ומצפונה, אך היא מוציאה שוב ושוב שם רע למדינת ישראל. למרות זאת, באופן מפתיע היא זוכה לתמיכה ולגיבוי של משרד הביטחון, שמעניק לה אישורים והיתר יצוא.
חברה נוספת שמכרה ציוד מודיעיני לאבו דאבי היא ורינט, שמייצרת יכולות האזנה ועיבוד נתונים.
התרעות פיקוד העורף