פעם זה חוק ההמלצות, ופעם זה החוק הצרפתי, פעם זה חוק החסינות ופעם זו פסקת ההתגברות המורחבת. כל אחד מהנושאים הללו, אגב, היה שווה דיון רציני, לו רק היה עולה לדיון עקרוני, בלי קשר לחקירות נתניהו. אפשר לתמוך בסוגיות הללו, אפשר להתנגד להן, אבל אי אפשר לדון בהם בלי לזכור עובדה אחת חשובה. אף אחת מהן לא עניינה את נתניהו עד שהגיעה החקירה שלו, ואיתה מצעד של חברי כנסת שהיו מוכנים להישבע שהם תמיד חשבו שאלה בדיוק החוקים שצריך לקדם, והם חשבו את זה כמובן בלי שום קשר לנתניהו, פשוט לא היה להם פנאי להניח אותם על שולחן הכנסת עד שהגיעו החקירות.
משכך, כדאי לכולנו, מפעם לפעם, לנסות להניח בצד, גם אם הוא נכון, את הטיעון שלפיו גם הצד השני לא הגון, להסתכל רק במראה שלנו עצמנו, ולבדוק האם נוח לנו עם העמדות שבהן אנחנו תומכים. כי התחושה היא שנתניהו מחמם את כולנו בסיר, כמו אותה צפרדע באגדה. בכל פעם מוסיף עוד מעלה ועוד מעלה, עוד חוק צרפתי ועוד חוק המלצות, עוד ניסיון לחלץ אותו מהעמדה לדין, ועוד גיוס של כל המחנה הלאומי לענייניו האישיים. ובכל פעם הטמפרטורה עולה רק במעט, ובכל פעם זה מרגיש לנו רק קצת יותר חם ממה שהיה קודם לכן, והחשש הגדול הוא שבוקר אחד נתעורר כשכל הערכים שעליהם חינכנו את ילדינו מבושלים, ולא נותר מהם דבר.
התרעות פיקוד העורף