בג"ץ לסל, וחסל: מדוע החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות דווקא את אמיר אוחנה לתפקיד שר המשפטים? נכון, ח"כ אוחנה הוא מתמודד מוביל לתואר "לוחך מצטיין", שעליו נאבקים בשיניים ובציפורניים מלחכי הפנכה המצטופפים מתחת לשולחנה של משפחת המלוכה, בציפייה נואשת לפירור שיישמט ארצה. הוא גם נחשב מקורב ליורש העצר בכבודו ובעצמו. הוא גם לא נמנה עם עושי הבושות הסדרתיים. בחור רהוט, משכיל, מחונך, לבוש בקפידה. האם זה מספיק?
 

חשד אחד, שלא הועלה נגד נתניהו מעולם, הוא האפשרות שישקול שיקולים לאומיים בבואו למנות מינויים מהסוג הזה. בטח לא עכשיו, כשהבית בוער והזמן לשימוע מתקצר. מי שטובת המדינה לנגד עיניו לא ישקול למנות פאדיחה מתגלגלת בשם איוב קרא לשגריר במצרים. אבל אז הפציע שר המשפטים הטרי בעצמו ובקולו והסביר לנו, בראיון לערוץ 12, למה זכה בתפקיד. אוחנה הנחית התקפת אמוק על בית המשפט העליון, אושש את אמירת העבר שלו שלפיה אין חובה לציית תמיד לפסיקותיו והביע אפילו חשש מהעובדה שכנופיית שלטון החוק (אלה מילים שלי) עלולה לתפור לו תיק. עיון מדוקדק בהגותו של השר כפי שנפרסה בראיון חושף את המובן מאליו: הוא בעצם הודיע שהגיע כדי לסדר חסינות לנתניהו. נקודה.
 

כבר באותו ערב נאלץ אוחנה לפרסם סוג של "הבהרה" בעמוד הפייסבוק שלו. ישראל היא מדינת חוק, לא התכוונתי וגו'. הוא הסביר שבדרך כלל דווקא יש חובה לציית לפסיקות בית המשפט (כמה יפה מצדו), אבל במקרים של פיקוח נפש או שיקולים ביטחוניים הקשורים לחיי אדם, אפשר להתעלם. השלב הבא יהיה, כמובן, שלב החסינות לנתניהו. האם יש פיקוח נפש גדול מהצורך להגן על נתניהו?

כשהחסינות תיפסל על ידי העליון (ובצדק, כפי שנפסלה הענקת החסינות לח"כ גורלובסקי בזמנו), הסיפור הזה יחזור אלינו כבומרנג. הרי לאבד את ביבי זה שיקול ביטחוני מהמדרגה הראשונה, לא? הרי ברגע שבו תנותק המשפחה הזו מעטיני השלטון, ייגזר גורלו של העם היהודי ותיפסק שלשלת הדורות. הרי אפילו הגברת בכבודה ובעצמה (שהפכה השבוע, רשמית, לעבריינית פלילית) כבר צווחה באחת ההקלטות ש"בלי ביבי ישראל אבודה". אז אם פירושה של החלטת בג"ץ הוא אובדן הנכס הלאומי הזה, לא תהיה לנו ברירה ונצטרך להתעלם ממנה. בג"ץ לסל, וחסל.
 

את הדברים האלה, אני מזכיר, אמר שר המשפטים של מדינת ישראל. מה שנשמע מעורר פלצות ולקוח ממחוזות המדע הבדיוני לפני חודשים ספורים, הפך למציאות. כשנשיאת ביהמ"ש העליון מעיזה להתייחס לדבריו למחרת ("בין תפיסת העולם של אוחנה לבין אנרכיה, הדרך קצרה"), מתעוררת מרבצה אבן הראשה השנייה של מקדש החסינות, הידועה גם בשם "בצלאל סמוטריץ'", וקובעת כי "חמור מאוד שנשיאת בית המשפט העליון מרשה לעצמה לבקר את שר המשפטים הנבחר בצורה חריפה ובפומבי".
 

אם האירוע הזה היה מתרחש בעוד כמה חודשים, או אחרי הבחירות, סביר להניח שמישהו היה מורה לשים את הנשיאה אסתר חיות במעצר מינהלי תכף ומיד, לבל תשחית את נפשו הרכה של הציבור. לשיטתם, מותר לשר המשפטים להתנקש במערכת המשפט בפומבי. לנשיאת בית המשפט העליון אסור להתייחס לזה. אנחנו אמורים למות בשקט, בלי טענות. התליינים שלנו הם ח"כ אמיר אוחנה וח"כ בצלאל סמוטריץ'. אבל בואו נראה את הצד החיובי: הפעם סמוטריץ' לא הביא ג'ריקנים מלאי בנזין. לזה ידאג נתניהו...

הטור המלא של בן כספית ב"מעריב סופהשבוע"