1. לא זזים בלעדיו
שום דבר לא זז בחודשים האחרונים בלעדי היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. 2019 היא השנה שבה הפך למלך הבלתי מעורער של השירות הציבורי בגלל שתי מערכות בחירות מיותרות.
כוחו של מנדלבליט גדל ביחס ישיר להיקף מחדלי המערכת השלטונית. הוא הפך לבית משפט לתביעות קטנות של פוליטיקאים או בעלי אינטרסים המעוניינים לקדם נושאים שנתקעו: פה מינוי של בכיר, שם שחרור צוואר בקבוק תקציבי, וגם איזו חוות דעת משפטית נקודתית לא תזיק.
כשמדברים על מנדלבליט, האסוציאציה המיידית היא כתבי האישום שתלויים כנגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. היועץ יחליט בעניין השימוע, העיתוי ובשאלה אם תהיה דחייה נוספים. הוא גם קבע את מתווה הפשרה בתיק המעונות נגד שרה נתניהו. אבל אלה רק ההחלטות המתוקשרות של היועץ הכל יכול. מתחת לפני השטח מתנהלים מאבקי כוח כלכליים אדירים הממתינים לחוות דעתו. בממשלה זמנית אסור לקבל החלטות מהותיות שהשפעתן ארוכת טווח.
רק היועץ רשאי לשרטט את גבולות המותר והאסור. הנושא האקטואלי הבוער הוא הגירעון בתקציב. מנדלבליט יחליט מה מותר לקצץ או אם מותר לגעת בנושאי מסים.
המאבק על סגירת שדה דב שהתעורר השבוע מחדש הוא דוגמה מצוינת נוספת. לפני הבחירות הקודמות הזמין נתניהו אצל היועץ חוות דעת, וממנה עלה כי נמנעת ממנו ההתערבות בסגירה. אלא שזה לא נגמר כאן: המלונאים ביררו אצל מנדלבליט ומצאו שחוות דעתו פקעה בגלל הבחירות החדשות.
מנהלי הקרקעות בגוש הגדול (שעליו יושב השדה) לא ויתרו ודרשו מהיועץ למנוע כל החלטה שתדחה פעם נוספת את הסגירה לאחר 1 ביולי. אם כן, במקרה של שדה דב, היועץ החליף את שיקול דעתם של ראש הממשלה, שר הביטחון, שר התיירות ושר התחבורה גם יחד.
וזה לא הכל. היועץ לא התנגד ליוזמתו של שר הרווחה חיים כץ להתניע בוועדת הכספים את החקיקה להעלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים. החקיקה, הנסחבת כבר שנים, תושלם במקרה הטוב רק עם הקמת הממשלה, אבל המהלך המבריק - שלא נבלם על ידי היועץ - מנע קיצוץ בזכויות הפנסיה.
גם נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, הבין את הפרינציפ, וכפי שנחשף כאן - פנה בשבוע שעבר ליועץ המשפטי בבקשה להתיר טיפול בסוגיות כלכליות מהותיות שנתקעו בגלל הבחירות. אחת מהן נוגעת לייקור הארנונה, ואחרת קשורה לשאלה אם ניתן לבטל בעיתוי זה את הפטור ממס על ייבוא אישי של מוצרים מחו"ל עד למחיר של 75 דולר. במקרה האחרון, היועץ יחליט שלא להחליט עד לשמיעת עמדותיהם של שר האוצר ושר הפנים.
מנדלבליט גם אמור לספק חוות דעת על הארכת תוקף סבסוד הצהרונים, בהיקף הנאמד ב־900 מיליון שקל. תוקף הסבסוד יפוג ביולי. אם ועדת הכספים החליטה השבוע להאריך את תוקף הקלות המס ליישובי הפריפריה עד אחרי הבחירות, אז מדוע שהצהרונים לא יצטרפו לחגיגה?
כך, מבלי לבקש זאת, הפך היועץ מנדלבליט לנשיא הכנסת הגדולה, האיש הקובע את המותר והאסור במרחב הציבורי. בזמנים שבהם משה כחלון עדיין לא התאושש מהלם הבחירות האחרונות, מרחב הפעולה של מנדלבליט בלתי מוגבל. וכשיש ריקנות שלטונית, זאת התוצאה.
2. מנוי וגמור
קדחת הבחירות מעכבת סדרת מינויים של בכירים בחברות ממשלתיות ובשירות הציבורי. מבקר המדינה החדש, מתניהו אנגלמן, נבחר רק בזכות חוק ייעודי, אחרת היינו נשארים גם בלי מבקר. אבל מה לגבי כל האחרים? מה עם מינוי מפכ"ל למשטרה, שכהונתו פקעה עם פרישת רוני אלשיך בסוף 2018? מה עם חלק מהחברות הממשלתיות האחראיות על עורקי החיים של המשק, אך נותרו ללא מנכ"ל?
במצב דומה נמצאות מספר חברות בורסאיות. לוח הדרושים רלוונטי לגבי מנכ"לים בבנק הפועלים, בנק דיסקונט, מגדל ביטוח, הפניקס, פועלים שוקי הון ובקרוב גם באיילון. אלא שעולם העסקים ימשיך לנוע על צירו גם אם מערכת הבחירות תימשך לנצח.
בשירות הציבורי המצב שונה. ההנחיות מונעות מינויי בכירים בתקופת בחירות מחשש שהזמני יהפוך לקבוע. למנהל רשות החברות הממשלתיות, ינקי קווינט, נמאס, והוא הורה השבוע ליועצת המשפטית שלו לבקש ממנדלבליט לשחרר את צוואר הבקבוק במספר מקרים חריגים - ויש מספר בולטים: חברת נת"ע (המקימה את הרכבת הקלה בתל אביב) ללא מנכ"ל; גם חברת ניהול המערכת של חברת החשמל, החברה לשירותי איכות הסביבה, חברת דירה להשכיר וחברת השיכון עמידר - שניירות הערך שלה נסחרות בבורסה - נשארו ללא מנכ"ל.
עד לאחרונה זה גם היה המצב ברכבת ישראל, אבל שם אושר מינוי מנכ"ל שיחליף בהליך חריג את שחר איילון הפורש. ומה עם מינוי מחליף ליהודה בראון, מנכ"ל נת"ע המתפטר? האם כאן אין חשש שפרויקט הרכבת הקלה ייתקע? השארת חברת ניהול מערכת החשמל ללא מנכ"ל (האלוף במיל' סמי תורג'מן מונה כיו"ר) תעכב את הרפורמה בחשמל; ועדיין לא ברור כיצד רשות ניירות ערך מאפשרת לעמידר הבורסאית להתנהל בניגוד לכללי המינהל התקין ללא מנכ"ל ויו"ר דירקטוריון.
מנהל רשות החברות לא מוותר ומאמין שמנדלבליט יאשר את בקשותיו. במקביל הוא יוזם פתרון לבעיה לא פחות קריטית: המחסור בחברי דירקטוריון בחברות הממשלתיות. אומנם קיים קוורום המאפשר את קיום הישיבות, אבל להשלמת ההרכב המלא חסרים מאות דירקטורים. בשנה האחרונה מונו 300 דירקטורים חדשים. כולם - למעט חמישה - הגיעו מנבחרת הדירקטורים, כך שבניגוד לשמועות, מאגר הנבחרת ממשיך להיות ספק המינויים העיקרי.
3. עושים חשבון
הקרב העקוב מדמים (כספים) על תיק הביקורת החשבונאית בבנק לאומי הסתיים השבוע בנוקאאוט של רואה החשבון גד סומך על הנמסיס הגדול קסלמן וקסלמן.
המלחמה נפתחה לפני כעשור, כשאבי ברגר מקסלמן העז להתניע מהלך להחלפת רואי החשבון בבנקים. ברגר דיבר על מהלך כללי, אבל על הכוונת היה משרד סומך־חייקין בלבד, שבבעלות גד סומך. הקורבן הפוטנציאלי העיקרי נלחם בכל כוחו למניעת המהלך ונקט את כל המהלכים הכוחניים האפשריים, והשבוע, כאמור, קסלמן נותר עם הזנב בין הרגליים.
לכאורה מדובר בסיפור רכילות זול, שאמור היה לעניין את הביצה החשבונאית בלבד. מעשית, מדובר בסיפור שבו כרוכים כסף גדול, יוקרה ובעיקר מאבק אגו ויצרים. מהסיפור גם ניתן ללמוד על הריכוזיות החשבונאית בבנקים שאף אחד לא מעז לגעת בה; וממנו גם התברר שרואה חשבון אחד (סומך) מעז לקבוע עבור הבוסים (דירקטוריון בנק לאומי) את סדרי העדיפויות ועם מי בכלל הוא מוכן לעבוד; זה סיפור מחדל הפיקוח על הבנקים בראשות חדוה בר, שזרקה לפח את דוחות הביקורת של קרן המטבע הבינלאומית.
הקרן התריעה בשנים האחרונות על ריכוזיות הביקורת בבנקאות והמליצה לבזר אותה. למרות זאת, דירקטוריון בנק לאומי בראשות דוד ברודט וועדת הביקורת צפצפו ואישרו את סומך־חייקין וצירופו של משרד ברייטמן־אלמגור כמבקר נוסף לצדו. מי שייאלץ לפנות את כיסאו יהיה משרד קוסט־פורר את גבאי.
סומך, המבקר כיום את הדוחות הכספיים של בנק לאומי, הפועלים, דיסקונט, הבינלאומי וגם בנק ישראל, יחזיק בהם הלאה והפעם עם ברייטמן בתיק היוקרתי.
בעקבות הסתבכות בנק לאומי בפרשת ייעוץ המס ללקוחות בארה"ב נדמה היה שהרוטציה צברה תאוצה. נחסוך מכם את השתלשלות העניינים מאז ונדלג היישר לינואר 2019, אז הגישו ארבעה משרדי ענק את מועמדותם לתפקיד הביקורת בלאומי: סומך־חייקין, קוסט־פורר את גבאי, קסלמן וקסלמן וזיו האפט. אלה משרדים מכובדים המקושרים למשרדים בינלאומיים מובילים. כולם בעלי ניסיון רב בביקורת. באופן מפתיע, עם רשימת המגישים לא נמנה משרד ברייטמן־אלמגור, שבאותו זמן הוביל את לאומי בפרויקט מחשוב ענק בהיקף מאות מיליוני שקלים. ברייטמן בחר בשלב הראשון בעבודת המחשוב על פני תיק הביקורת של הבנק (אגב, הוא כבר המבקר של בנק מזרחי טפחות).
במקום לבחור מיידית, ועדת הביקורת והדירקטוריון בראשות דוד ברודט משכו זמן. עבר חודש, חלפו חודשיים ולאחר ארבעה חודשים הותר לברייטמן - שהחליט לוותר על מעמדו כ"מתאם־העל" בפרויקט המחשוב - לקפוץ לעגלת המתמודדים באופן חריג.
עד אז לקסלמן וקסלמן הייתה עדיפות מבחינת הניסיון המעשי העולמי, הצוות המקצועי שגויס והצעת המחיר האטרקטיבית. בקסלמן וקסלמן היו מוכנים לחתוך ב־20% את מחיר הביקורת מ־290 שקל לשעה ל־232 שקל לשעה. אלא שכאמור מי שאמר את המילה האחרונה היה סומך. הוא הבהיר שאינו מסוגל לגייס את היכולת המקצועית והנפשית להשתתף בתיק הביקורת עם קסלמן וקסלמן, ולמעשה בפועל הטיל וטו על המינוי - והבנק התיישר עם דרישתו. קסלמן נשאר בחוץ, ובניגוד לכל הציפיות ברייטמן־אלמגור נבחר כמבקר נוסף.
השאלה אם הכוחניות החשבונאית של סומך עוברת את דיני ההגבלים העסקיים ראויה לבחינה רצינית. מבחינת הפיקוח על הבנקים, אין כל בעיה. סומך־חייקין ימשיך בבנק לאומי, אבל ייאלץ לקצץ 20% משכרו. זו הנקמה הקטנה של קסלמן, אבל זוהי אינה יותר משמחת עניים. ועדיין אין מה לרחם על גדי סומך, שהכנסות משרדו מבנק לאומי בלבד הסתכמו בשנה האחרונה ב־34 מיליון שקל.
סיפור הבקרה החשבונאית בבנק לאומי תם ולא נשלם. בעתיד הקרוב עשויה להתפתח חזית חשבונאית חדשה מכיוון בנק הפועלים ואולי בעתיד מבנק דיסקונט. הנהלות שני הבנקים צופות בעניין רב במתרחש בלאומי. האם לא מן הראוי לדרוש בשלב הפתיחה את מה שהנהלת לאומי השיגה - קיצוץ בשכר הטרחה?
ייתכן שלאחר עידן אריסון (סומך היה מקורב מאוד אליה) יהיה אך סביר שההנהלה או הדירקטוריון ירעננו גם את הבקרה החשבונאית ויתניעו מהלך לבחירת משרד רואי חשבון חדש. אבל סביר שגד סומך לא ייתן גם לזה לקרות. הוא רואה חשבון חזק ומקושר במשק. חברי הנהלה או חברי דירקטוריון לא ירצו להתעמת איתו, במיוחד כשחובת הנאמנות הראשונה שלו היא כלפי הבנק ובעלי מניותיו.
4. המדד והריבית
15 בחודש, המועד שבו מתפרסם מדד המחירים לצרכן, יחול מחר (שבת), ולכן הפרסום יוקדם להיום בצהריים. גובה המדד שיפורסם צפוי להיות גבוה יחסית.
כלכלן הראל ביטוח ופיננסים, עפר קליין, קובע כי "בניגוד לעולם, הציפיות לאינפלציה בישראל עלו. להערכתנו המדד צפוי לעלות ב־0.5%־0.6%". גם יונתן כץ מלידר שוקי הון מעריך שהמדד יהיה גבוה מהצפוי ויעמוד על 0.4% וגבוה ממדד אפריל.
אם התחזיות אכן התממשו, האינפלציה מתחילת 2019 עלתה ביותר מ־1% וקצב עליית המחירים בשנה האחרונה יעמוד על 1.5%. קצב האינפלציה הרצוי חוזר לכאורה בהדרגה ליעד הממשלתי שהינו 1%־3% לשנה.
אחד התנאים להעלאת הריבית, העומדת על 0.25% לשנה - החזרה לתוואי האינפלציה - התמלא. אז האם בהודעת הוועדה המוניטרית ביום שני, 8 ביולי, נתבשר על העלאת הריבית? האם היא תעלה ביולי או בהחלטות הבאות ב־28 באוגוסט, ב־7 באוקטובר או ב־25 בנובמבר - שתהיה האחרונה ל־2019? זהו שלא. מדובר בפנטזיה בלבד. האפשרות הריאלית להעלאת הריבית היא רק במועד האחרון (25 בנובמבר), והסיכוי גם לכך הוא אפסי.
חוץ מהמדד שיתפרסם היום (גם בנוגע למחירי הדיור), להחלטה על גובה הריבית מומלץ להצמיד מספר כוכביות עדכניות. הנגיד פרופ' אמיר ירון עדכן את שאיפותיו וכמו עמיתו האמריקאי שואף שהאינפלציה לטווח הארוך תעמוד על 2% לשנה. לשם עדיין לא הגענו.
מה שיותר רלוונטי לעניין הריבית הוא שהכלכלה העולמית עשתה תפנית שלילית כפי שמשתקף מנתוני המשק האמריקאי. דוחות התעסוקה הלא מחמיאים מלפני שבוע (שהוגדרו כאחד הדוחות המאכזבים), התגוששות הסחר מול הסינים והגידול בחוסר הוודאות מגדילים את ההסתברות דווקא להפחתת ריבית. אנליסטים כמו הכלכלן הראשי של פסגות, אורי גרינפלד, סבורים שזה יקרה עד סוף 2019. אחרי ארה"ב יגיעו מדינות האיחוד, ולא סביר שדווקא אצלנו בישראל הריבית תעלה.
ויש אצלנו כמובן עניין הדולר הנחלש, שמחשק את הנגיד. בנק ישראל התמודד עם תופעת השקל המתחזק דרך חידוש מסע רכש הדולרים (במאי נרכשו 50 מיליון דולר). אף על פי שהנגיד אינו מחסידי ההתערבות בשווקים הפתוחים, הוא לא יהסס להתערב במהלך המסחר ולומר את דברו, גם אם יתברר שהתחזקות השקל אינה קשורה לפעילות ספקולטיבית.
ולבסוף, הבחירות התכופות אצלנו משתקות, כאמור, את הממשלה. הנגיד לא יכפה על ממשלת המעבר ריבית גבוהה כאשר היא כבולה באילוצי הגירעון התקציבי. נראה כי פרופ' ירון יתאזר בסבלנות וימתין עד להקמתה (ככל הנראה במהלך אוקטובר).
5. פינוי בינוי
לפני שנה בדיוק רכש נתי סיידוף, משקיע אמריקאי אלמוני עד אז, את השליטה בשיכון ובינוי משרי אריסון. העסקה שיקפה שווי חברה של 2.2 מיליארד שקל. מאז זינק שווי מניות שיכון ובינוי ליותר מ־4 מיליארד שקל. חשבון פשוט מראה שבתוך שנה גרף סיידוף רווח (על הנייר) של 1.8 מיליארד שקל ומבחינתו זוהי רק ההתחלה. האם נולד לנו כאן גאון פיננסי? ממש לא, ואסור להיסחף.
לאריסון בעלת השליטה היו שפע של נסיבות מקילות למכירת החיסול. היא רצתה להימלט כמה שיותר מהר מהחברה שסיבכה אותה בחקירות. בדיעבד זה לא עזר הרבה, ולאחרונה הוגשה המלצה לכתב אישום בעניינה.
זאת ועוד, במועד המכירה שווי מניות שיכון ובינוי בבורסה לא היה רחוק בהרבה ממחיר העסקה. ודבר שלישי, קצת מזל בעסקים לא הזיק אף פעם: סיידוף הפסיד את רכישת בזק, אבל הרוויח בגדול את שיכון ובינוי.
"קנינו את החברה אחרי מו"מ מהיר כמו שהיא וללא בדיקות לעומק", אמר לי השבוע יו"ר שיכון ובינוי, תמיר כהן, בראיון ראשון לתקשורת. "מבחינת אריסון, שיכון ובינוי הייתה כאב ראש. תוך זמן קצר ביצענו פעולות עסקיות, בעיקר בתחום הניהולי, שהביאו להשבחת החברה. קיבלנו את ההחלטות העסקיות הנכונות, וזאת רק תחילת הדרך".
כהן, 47, המנהל את עסקיו של סיידוף, יליד ירושלים, שירת כקצין בגולני וחי בלוס אנג'לס. הוא גאה בעובדה שבנו הצעיר יתגייס בקרוב לצה"ל. בשיחה איתי הוא פורס לראשונה את השקפת עולמו ואת התוכנית לעתיד בשיכון ובינוי.
עם כניסת סיידוף לחברה הוחלט לעצור ברגע האחרון את מכירת חברת הבת SBI (סולל בונה עבודות חוץ). החברה, שגררה את בכירי שיכון ובינוי לצרות, הינה בעלת צבר הזמנות של 2 מיליארד דולר ועמדה להימכר ב־100 מיליון דולר בלבד.
המהלך הבא היה קניית חברת הקבלנות האמריקאית אייקון ב־26 מיליון דולר, על מנת שתסייע בהרחבת הפעילות בחו"ל. בהמשך, מכירה בתזמון מצוין של מניות השליטה בחברת השכרת הדירות הברלינאית ADO ברווח ברוטו של 480 מיליון שקל; ולפני שבועיים סוכמה רכישת 12% נוספים ממפעילת כביש 6 ב־42 מיליון שקל. אחזקת שיכון ובינוי תגדל ל־45% - מהלך שייצור רווחי הון חשבונאיים של מאות מיליוני שקלים והכנסה שוטפת של 60 מיליון שקל לשנה.
מהלכים עתידיים נוספים נוגעים בעיקר להרחבת הפעילות בתחום האנרגיה הסולרית והתמודדות במכרז על הרכבת הקלה בירושלים. גיוסו של אייל לפידות כמנכ"ל מהווה את גולת הכותרת של החודש האחרון.
כשאני תוהה כיצד למרות הביקורת החריפה אושר חוזה המיליונים עם לפידות, מבהיר כהן: "זאת ביקורת לא חכמה, כי במונחים אמריקאיים מדובר בשכר ראוי. אם בעלי המניות מרוויחים בזכות המנכ"ל, הוגן שגם הוא ישתתף ברווח".
"מתוך ה־21 מיליון שקל שהוא אמור לקבל, 4 מיליון שקל הם שכר שוטף ו־4 מיליון שקל בונוס הצלחה", ממשיך כהן, "לפידות קיבל אומנם אופציות בשווי 13 מיליון שקל (מחיר של 7.5 שקלים למניה - י"ש), אבל אם ערך המניות יירד, הן לא יהיו שוות אגורה. מאז פורסם על הצטרפותו, ערך המניות קפץ. הוא מנהל מצוין, פיננסייר טוב ובעל קשרים בשוק ההון. חיפשנו במשך מספר חודשים מנכ"ל עם איכויות דומות ואפילו הגענו גם לחלק ממנהלות הבנקים. נתי סיידוף נפגש איתו לפני כמה חודשים וסגר על הצטרפותו".
אבל המוסדיים לחצו ובעקבות זאת נאלצת להפחית את תנאי העסקתך, שיובאו ביום ראשון הקרוב לאישור האסיפה הכללית.
"תנאי ההעסקה החדשים שלי אכן שונים ממה שתוכנן במקור. בארץ צריך לעבור הרבה מאוד תחנות ומגבלות כדי לקבוע מה יהיו תנאי ההעסקה. בארה"ב יו"ר יכול להיות גם מנכ"ל ואין בעיה עם זה. בארה"ב אין מצב שמיעוט בעלי המניות מאשר את שכר הבכירים. בסופו של דבר יש אמות מידה יחסיות ומודדים מנהל לפי התוצאות שלו. אני מסוגל לחיות בשלום גם עם התנאים החדשים".
הכנסתם את לפידות ועל הדרך פיטרתם את משה לחמני, שהוא ואחיו הביאו לכם את עסקת שיכון ובינוי.
"לחמני הוא איש מצוין ומנהל טוב, אבל חשבנו ששיכון ובינוי צריכה לשים את הפוקוס על הצד הפיננסי וניהול החוב. לחמני לא התאים לכך. ללפידות היה את כל אלה. לפטר מנהל תמיד זה לא קל, אבל הדבר הכי חשוב הוא התשואה לבעלי המניות".
איך תיראה חלוקת העבודה בינך לבין לפידות?
"שיכון ובינוי היא חברה בינלאומית עם פריסה רחבה מאוד. כל אחד מאיתנו יעבוד בתחום שבו יש לו יתרון יחסי. את הניהול היומיומי יעשה אייל, אבל באזורים אחרים בעולם אוכל לתרום מניסיוני הרב, ואני מדבר בעיקר על ארה"ב. אהיה פחות מעורב בפעילות המקומית. אני מקווה שאייל ינהל כראוי את כל הפעילות השוטפת, אך במידת הצורך אהיה מעורב".
שיכון ובינוי מסובכת בענייני שוחד באפריקה. המשטרה ורשות ני"ע המליצו על העמדה לדין של בכיריה לשעבר ובראשם שרי אריסון. איך קיבלת את ההחלטה?
"זאת החלטה תמוהה. הפגיעה באשת עסקים כמו אריסון היא אובדן גדול למדינה. צירפו אותה לכתב האישום למרות שגם אם נעשו לכאורה פעולות לא כשרות באחת החברות הנינות, אריסון כבעלת שליטה לא הייתה מודעת לכך. ההחלטה תגרום להברחת משקיעים זרים. אני מאמין באלף אחוז שאריסון, שלא הייתה בדירקטוריון, לא ידעה על השוחד לכאורה".
היו לכם דוחות מצוינים ברבעון הראשון ותזמון מעולה של מכירת השליטה בחברת השכרת הדירות הברלינאית ADO. אחרי המכירה, מניית ADO נחתכה ב־20%. האם זה רק עניין של מזל?
"השאלה נכונה, אבל התשובה מעט בעייתית. אנחנו עדיין מחזיקים ב־7.5% מ־ADO. הערכנו שעלול להגיע איזה שינוי רגולטורי גרמני בנושא שכר הדירה בברלין וחשבנו שזה התזמון הכי נכון למכור. ADO הציפה שווי אבל לא ייצרה תזרים מזומנים, וחשבנו אחרי עשר שנים שהגיע הזמן להיפגש עם הכסף.
"מבחינת הפעילות השוטפת, יש לנו שיפור בכל המשתנים כמו הרווח ברוטו והרווח התפעולי. סולל בונה עבודות חוץ נמצאת בתנופה מבחינת כמות הפרויקטים, ולשמחתי זאת תחילת הדרך. כל זאת הושג בזכות האסטרטגיה של בעל השליטה החדשה".
עד כמה שאתה יכול להעריך, איך כל זה יתבטא ברבעונים הבאים?
"אני מעריך שכל הדברים הללו יבואו לידי ביטוי ברבעונים הבאים. התנופה והרווחיות יימשכו. שוק התשתיות נמצא בתנופה ובצמיחה לא רק בישראל. מדובר במגמה עולמית המאפיינת את אירופה, יבשת אפריקה וגם ארה"ב".