אין ספק שהביטוי הלוהט של הבחירות הקודמות–המוקדמות, וגם של הבחירות הבאות–החוזרות, הוא "בלוק טכני". חיפוש בגוגל על הביטוי המעניין מניב 380 אלף תוצאות, כש–379 אלף מהן קשורות לנפתלי בנט. "הימין החדש: דיווח הריצה בבלוק טכני עם הבית היהודי - פייק ניוז", "בנט: לא פוסל ריצה בבלוק טכני", "איתמר בן גביר: נשמח לרוץ במשותף, גם עם בנט, בבלוק טכני" וכו'. אך הביטוי הזה הוא לא רק נחלת הימין. גם בשמאל שוקלים את האופציה לריצה משותפת, קצרת טווח, שבסופה פירוק. 
 

בעבר כתב ראש הממשלה בפייסבוק, "צריך לזכור שבלוק טכני אינו קיים בשיטת הבחירות בישראל, ולכן אין לו תוקף". מדובר בביטוי ישראלי פוליטי חדש, שפירושו ריצה עם הבטחה מראש לפיצול עתידי. החיבור לא נוצר באופן טבעי, אלא להפך: הוא מאולץ, מלאכותי, זמני ובהכרח לא אמיתי. מטרתו לגרום לבוחרים להצביע עבור חיבור אינטרסנטי בלבד. כלומר, הם מודים שהם אינם מסוגלים לסבול זה את זה, שהם לא שותפים לדרך או למטרה, שאין להם מה לעשות יחד, שהם בחיים לא היו יושבים בחדר אחד, ושאם הייתה אפשרות היו מוחקים זה את זה מהמפה הפוליטית. 
 

זה חיבור מתוך חוסר ברירה ותיעוב הדדי. הרי אם באמת הם היו רוצים, היו מתגבשים למפלגה חדשה או אפילו מתאחדים לכדי גוש. אבל אוי, הם ממש לא בקטע. יש ביניהם "פערים אידיאולוגיים" (את המילים פערים אידיאולוגיים יש לקרוא בנימה צינית מזלזלת ולעלות חצי אוקטבה למעלה). הרי בצלאל סמוטריץ' הוא איש של פטרוזיליה, ובנט הוא אדם שמחבב כוסברה. מה הקשר ביניהם בכלל? ואליהם לצרף את בן גביר חובב הסלרי, או את איילת שקד שהיא אדם של מנגולד. איך ייתכן? מדובר בתפיסות עולם בלתי ניתנות לגישור בתוך מפלגה. 
 

אבל בבלוק טכני זה סיפור אחר, שבו יכולים ללכת יחד גם הזרזיר וגם העורב. זה ישראבלוף מודרני, עבודה בעיניים על השולחן, כשהמפלגות המתחברות אינן מסתירות את התרמית העתידית הידועה מראש ואומרות לבוחריהן, אנחנו יודעים שאנחנו עובדים עליכם, אתם יודעים שאנחנו עובדים עליכם, ובכל זאת הצביעו עבורנו, אף שאתם יודעים שאנחנו יודעים שאנחנו עובדים עליכם. 

מצד שני אולי זה לא רעיון כל כך רע, וכל חיינו הם בלוק טכני אחד גדול. אנחנו נולדים עם הידיעה שבסוף נמות, וכל מה שאנחנו עושים פה הוא זמני, טכני. הנישואים הם לצורך גירושים, זו הרי מציאות קיימת. הסכם ממון בא לעולם מתוך ידיעה שהפרידה תגיע. שני הצדדים יודעים שהם לא יחזיקו מעמד יותר מתקופה קצרה, וכל אחד מבטיח שהוא ייצא מהסיוט הזה עם הכסף שבא איתו. 
 

אהבה אמיתית שנועדה להימשך לנצח אינה זקוקה למסמכים שמעגנים את ההון הכספי. אבל בימינו, כשהנצח מסתיים תוך ארבעה ימי עסקים, חייבים לראות את הנולד או את שני הנולדים, ולהבטיח שהבית יישאר אצלי, שאקבל הסדרי ראייה וכל שבת שנייה, ושתלך לחפש, כי מי רוצה אותה בכלל זאתי שאני עומד להתחתן איתה. כבר הורדתי לה עוקב באינסטוש. 
 

גם כשאדם הולך לעבוד הוא מראש מתכוון לעזוב. שום קריירה לא תצמח לו מהשהות הזמנית כמורה למתמטיקה בחטיבות ביניים, אבל זה בלוק טכני נוח לחצי השנה הקרובה, כי אז הוא מתכוון לזנוח את ההוראה, את התלמידים ואת הקריירה הפדגוגית לטובת חופשה במלדיביים. 


בלוק טכני הוא תוצר של התקופה הנוכחית, שיש בה רק כאן ועכשיו. מה נוח לי לעשות כרגע. זה יציר הקפיטליזם. שיח אינטרסים נטול רגשות או כוונות אמיתיות. הוא קר, רובוטי ועצוב. תגיד, אתה אוהב אותי? זה לא עניין של אוהב, אני איתך בבלוק טכני, כפרה עלייך. 


בעולם של בלוק טכני זוג קשישים ילכו יד ביד בשדרה, וכשמישהו ישאל אותם "כמה זמן אתם ביחד?", הם יגידו שהם לא. הם פשוט בבלוק טכני לצורך טיול בחוץ, נושמים קצת אוויר ביחד ותכף נפרדים. בעולם כזה נבקש מחברים לצחוק מבדיחות שלנו אף על פי שהן לא מצחיקות. רק צחוק טכני, כדי שנרגיש טוב עם עצמנו. ויהיה אפשר לפנות לחברה בעבודה: "תגידי, יש מצב שתשכבי איתי?", וזו לא תהיה הטרדה מינית, זו בקשה ליחסי מין טכניים, רק כי אני בתקופה של חרמנות.