1. זה כבר לא מזיז לאף אחד ממקבלי ההחלטות בארץ הקודש. זה כבר לא מזיז להם שעוד פועל נפל מגובה ונהרג בחיפה, שבפתח תקווה נפל חפץ כבד והרג פועל אחר. יום אחרי יום, פועל ועוד פועל. משפחה ועוד משפחה מקבלות את ההודעה על כך שיקירן נהרג או שהוא מאושפז בטיפול נמרץ, עולמן חרב עליהן.
 

האחראים בכל הדרגים - הקבלנים, היזמים, בעלי חברות הבנייה, שר השיכון, השר לביטחון הפנים - ממשיכים בשגרת יומם, בנסיעות לחו"ל. מרצדס חדשה, סוף שבוע בריביירה הצרפתית, אירוע של חבר מרכז המפלגה או אירוע התרמה מצולם ומתוקשר למען הקהילה. 
 

זה כבר לא מזיז לאף אחד שקצב האירועים הולך וגדל. עוד תאונה קטלנית בכביש 90, עוד ילד נדרס למוות, עוד שני רוכבי קורקינט נהרגו, עוד קשישים נדרסו במעבר חצייה, עוד ילד נזנח על ידי אמו ופרץ לכביש ו... היה ילד. בלילה רוכב אופנוע נהרג בתאונה עצמית. נהג שיכור דרס, נמלט, נתפס ושוחרר בערבות בעזרת עורך דין ממולח. משפחות נהרסות, החיים מתהפכים, הלוויות קורעות לב, הורים בבתי חולים ממררים בבכי, מתפללים שיקירם שנפגע בתאונה ישרוד. 
 

והשר לביטחון הפנים ממשיך כרגיל במאבקו לקידום בסולם המיניסטריאלי, שר התחבורה עובר מאירוע לאירוע במסגרת מאמציו לטפס עוד מדרגה בהיררכיה השלטונית, ראש אגף התנועה מגמגם, ואת השוטרים האמורים לאכוף את החוק ברחובות איש לא ראה, איש לא שמע. סוחרי הקורקינטים הרצחניים מתעשרים בזמן שבחדרי המיון זועקים שחסרות מיטות, חסרים רופאים, חסרים תקנים לאחיות, חסרים מכשירי MRI ו־CT. התורים מתארכים לתקופות של חודש עד שלושה חודשים לבדיקה. הסבל בלתי נסבל, יעקב ליצמן בעננים.
 

שליחו של הרבי מגור, נציגו של הקדוש ברוך עלי אדמות, הוא הכוח שיחליט מי ישלוט במדינה ובאילו תנאים.

הציבור מטומטם - הציבור משלם.
 

פעוט בן שנתיים טובע בצימר, בן 4 טובע בג'קוזי, בת 3 טובעת בבריכת מלון. יום אחר יום, שבוע אחר שבוע מספר הילדים הטובעים הולך וגדל. בן 11 טובע בים בתל אביב, בת 3 בצפת. ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך, אומרים הורים חרדים שילדיהם נהרגו בטביעה או בתאונה או במכונית סגורה, נצלו בחום היוקד עד מוות.
 

כל האזהרות לשווא, כל התחנונים לפקוח עין, ליתן יותר תשומת לב - הכל כמו לא היה, עד שחוטפים את המכה, נושאים עיניים השמיימה וזועקים מרה.

אין אכיפה, אין ענישה. יש אסונות. השופטים, הפרקליטים, התובעים, הסנגורים - כולם עסוקים בכנסים, בדרך כלל באילת. הם ואנשי התקשורת המכסים אותם עסוקים בלהלל ולשבח, ללכלך ולטנף. עסוקים בעצמם, בקידומם, בפרסום, להקת סלבריטאים בגלימות שחורות עסוקים בתככים ובקידום קליקות, מרכלים ורוקמים מזימות, מפעילים את מוחם הקודח איך לרומם את מעמדם, לגדול ולהתקדם לעמדות מפתח.
 

קציני משטרה בוחשים, פרקליטים לוחשים, עיתונאים רוחשים, שופטים כבר לא מתביישים - והאזרח הקטן רואה, שומע, קורא ונדהם.
 

בשבוע שעבר חל מהפך: שבועות, חג מתן תורה, חמ"ת, הפך לחמ"מ - חג מתן מכות. מכל רחבי הארץ הגיעו צילומים נפלאים של תושבי ארץ הקודש מפוצצים זה את זה במכות. אתרי הבילוי הפכו לזירות התגוששות, קרבות אגרוף, קרבות תפוס כפי יכולתך באמצעות כיסאות, בקבוקים שבורים, סכינים, קרשים, ברזלים. אנשים הכו זה את זה עד זוב דם. פיצוח ראשים ודקירות. במקרים חמורים יותר היו כמה אירועי חיסול באקדחים או בפיצוץ מכוניות.

ראש הממשלה שתק ולא הגיב, כמוהו השר לביטחון הפנים, שר המשפטים, שר הבריאות וגדולי הדור, הרבנים שעל פיהם יישק דבר נעלמו ונאלמו.

אהוד מנור הגדול ז"ל כתב לפני הרבה שנים שיר נפלא שאותו הלחין נתן כהן. "מוכרחים להיות שמח". אבל למי יש מצב רוח להיות שמח? ואלו מילות השיר:

מצב הרוח די ירוד

וכל אחד נראה טרוד

ומי שכבר אומר שלום קולו גונח

רוצה לגמור רק את היום

ולא לצאת לשום מקום

אחרי מבט לחדשות הגוף צונח

הלך כבר כל ההיגיון

פינה מקום לשיגעון

החוב הלאומי והאישי צומח

הלב חושש הולם כמו תוף

ויש תחושה קשה של סוף

אבל אומרים שמוכרחים להיות שמח

המחירים עולים עכשיו

הנה סוף סוף הכל זהב

וכל חלום כמו אופק מתרחק בורח

אתה מביט במנהיגים

נתקף בהרהורים נוגים

ובלילות מתוך שינה אתה צורח

בכל פינה שנאת חינם

העיר מלאה אוכלי אדם

אתה יכול להתחרט, אך אין סולח

וגם הזמן מסיו גובה

ידו על הדק הרובה

ועוד אומרים שמוכרחים להיות שמח

אתה מודאג בתוך ביתך

ולא נרדם עד הזריחה

ואז רואה איך יום מלילה שוב צומח

אתה המום, אתה נחרד

אתה הולך בראש מורד

ואז רואה בצד הכביש סביון פורח

וכשאתה כמעט נשבר

ולא עוזר כבר שום דבר

אתה שומע צחוק של ילד ושוכח

אתה כמה לקרבה ונאחז שוב בתקווה

ואז אומרים שמוכרחים להיות שמח

 

פינת הגימטרייה


אמיר אוחנה = 321 = סלבריטי = לא מאור גדול = צדיקה בסדוםאמיר אוחנה = 321 = סלבריטי = לא מאור גדול = צדיקה בסדום

 
 

2. הרבה אנשים צופים בחרדה בקריסתה של חברת התרופות טבע, חברת הדגל והסמל של התעשייה הישראלית. "המניה הלאומית", שכל בנק וחברת השקעות החזיקו את מניותיה כעוגן מוצק לימי משבר. האיש שהיה מזוהה עם טבע יותר מכל אדם אחר היה אלי הורביץ. מאז לכתו גם טבע הולכת, הולכת פייפן.
 

מצאתי בארכיון תמונה של הורביץ בדוכן פלאפל ברחוב אבן גבירול ליד כיכר מילאנו. "אחרי ריקודי עם אני אוהב לאכול פלאפל", אמר לי בחיוך בפה מלא. המיליארדר הסימפטי בולס את הפלאפל, הטחינה נוזלת בזווית פיו. אני מבקש רשות לצלמו, הוא עונה בפה מלא, "תצלם. ואם תרצה לצלם אותי רוקד ריקודי עם, אתה מוזמן". איש נעים הליכות, בלי דאווין ופוזה.
 

הרבה זקנים החזיקו עשרות שנים מניות טבע, ההשקעה הכי בטוחה בבורסה. חלק לא ראו את הצרה העומדת ליפול עליהם, הקריסה של המניה צמצמה את הונם בעשרות אחוזים וגרמה להם לחרדות שאילצו אותם לקנות כדורים נגד חרדה ודיכאון. של טבע כמובן. 

3. פסוקו של יום: בלפור פרק א', פסוק 68.


"ויאמר ראש הממשלה אל סריסיו: מצאו לי עלם חמודות קירח - שאינו מתגלח - שלשונו חדה ומוחו קודח, שאין לו טעם ואין לו ריח, ואמנה אותו לשר המשפטים".
 

כעבור חמש דקות הביא הסריס נתן האשלי בחור א"א (אמיר אוחנה) ויחתימוהו לשר המשפטים, לתפארת מדינת ישראל.