לפני כמה חודשים יצא פסק דין של בית המשפט העליון, שבמסגרתו ניתנה הוראה למשרד הפנים להנפיק תעודת לידה עדכנית לילד שאומץ על ידי שני אבות, תוך ציון פרטיהם של האבות כהורי הילד בתעודת הלידה. פסיקת בית המשפט התקבלה לאחר שבני הזוג נתקלו בסירוב של משרד הפנים לרשום אותם כהורי הילד בתעודת הלידה. בפסק הדין סקר בית המשפט את המצב החוקי על פי חוק האימוץ וקבע כי אין זה מתקבל על הדעת לאפשר מצד אחד לבני זוג מאותו המין לאמץ ילד, ומנגד לא לאפשר את רישומם בתעודת הלידה כשני אבות לאותו הילד, תוך אפלייתם לעומת בני זוג הטרוסקסואלים. 



בימים אלה של חודש הגאווה נשאלת השאלה האם באמת יש לנו במה להתגאות בהיבט של זכויות גאים וגאות בתא המשפחתי? ראשית, משכב זכר הייתה עבירה פלילית בחוק העונשין בישראל עד לשנת 1988. מאז ועד היום, במשך למעלה מ־30 שנה, חל שינוי קיצוני ביותר בנכונות המדינה להכיר בזכויות להט”ב בתא המשפחתי הגאה. כך לדוגמה, בישראל של היום קיימת הכרה משפטית בזכותם של בני זוג חד־מיניים לרשת זה את זה (בתנאי שהוכח שהיו ידועים בציבור במועד הפטירה); הם זכאים לאיזון רכושי הדדי בדיוק כמו בני זוג הטרוסקסואלים; זכאים לזכויות שונות כבני זוג מול המוסד לביטוח לאומי, ולעניין הורות - בני זוג גאים יכולים לאמץ ילד בישראל, וכן רשאים להירשם במשרד הפנים כהוריו של ילד מאומץ. 
 
ומה המצב בעולם? ב־22 מתוך 28 מדינות האיחוד האירופי ישנה הכרה בזוגיות חד־מינית, כאשר ב־13 מדינות מאושרים נישואים חד־מיניים, בהן גרמניה, אוסטריה, כל מדינות סקנדינביה, ספרד, הולנד, בריטניה, צרפת, פורטוגל, אירלנד ובלגיה. מדינות אלה משוות לחלוטין את זכויות הלהט”ב לאלו של ההטרוסקסואלים, לרבות נישואים, הזכות לאמץ ילד ומניעת אפליה על רקע נטייה מינית. בארצות הברית המצב פחות מזהיר, על רקע שלילת הזכויות מטרנסג’נדרים בידי ממשל טראמפ. 

מצעד הגאווה בתל אביב. צילום: אבשלום ששוני

 

אכן עברנו כברת דרך מהותית, העולה בקנה אחד עם תמורות דומות במדינות שונות בעולם המערבי החופשי, באשר להכרה בזכויות להט”ב. אך יחד עם זאת, עוד רחוקה הדרך לשוויון זכויות מלא, ובעניין זה ראוי לאזכר את חוק הפונדקאות, שאינו מתיר לבני זוג מאותו המין להשתמש בשירותי פונדקאות בישראל. לפיכך, נאלצים הומוסקסואלים רבים להשתמש בשירותי פונדקאות מחוץ לישראל, בסכומי עתק, כשהם מתקוממים על גזילת זכותם הבסיסית להורות בדומה לבני זוג הטרוסקסואלים. על מנת להשוות את מעמדה של ישראל לזה של מדינות העולם המתקדם, נדרש, לטעמי, להשוות זכויות גאים וגאות לזכויות הטרוסקסואלים, כולל הזכות למסד את הזוגיות, והזכות להביא ילדים לעולם בכל דרך שהזוג בוחר בה. 
 
האפליה בראי המשפט הינה בבואה, כמובן, של האפליה הבסיסית על רקע עצם ההעדפה המינית, ועל כן אין להתפלא כי בהתאם למחקרים אחרונים של ה־OECD, חברי קהילת הלהט”ב סובלים יותר מבדידות בהשוואה להטרוסקסואלים; מבריונות בבתי ספר הגורמת להשפעה שלילית על הישגיהם החינוכיים; ממצב בריאות פחות טוב בהשוואה להטרוסקסואלים, לרבות בריאות נפשית: חרדות, דיכאונות ומחשבות אובדניות. שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב קהילת הטרנסקסואלים עומד על כ־40%, ומספר עצוב זה מדבר בעד עצמו. 
הכותבת היא מומחית בדיני משפחה וירושה