העבריינית שרה נתניהו הפכה השבוע, כמעט בן לילה, לגרסה המעודכנת של דרייפוס, לגלגול המטורלל של ז'אן ד'ארק. דקה אחת אחרי שנציג הפרקליטות התפאר בזה ש"היא לקחה אחריות", הוטלה האחריות על "מסע הציד הבלתי נתפס" שנוהל נגד הצדקת על הפרקליטות, המשטרה, הקרן החדשה, הפרוטוקולים של זקני השמאל והג'יהאד האסלאמי. אפס אחריות, אפס קבלת הדין, אפס הרכנת ראש.
אבל יש עוד: "ליברמן, לזכותו ייאמר", אומרים אצל לפיד, "גרם לכך שהנושא דת ומדינה הפך להיות החשוב ביותר בקמפיין הנוכחי. אז דווקא עכשיו צריך לוותר ולהפסיק לריב עם החרדים? דווקא עכשיו צריך להפקיר את הזירה? אין חשיבות לערכים שלנו, להבטחות שלנו, לאמונות שלנו?".
אז לא, אני לא מפחד מהרב פרץ. אני לא בדעותיו, ואם יתברר שהוא מנסה לשנות את הסטטוס קוו בכל הקשור ליחסי חילונים־דתיים בכלל ומערכת החינוך בפרט, אלחם בו. אויב האומה, הוא לא.
התרעות פיקוד העורף