הטרנד הכי לוהט והכי נאור כביכול בברנז’ה הישראלית היום הוא להיות בעד שותפות ערבית־יהודית בבחירות הקרובות. האחרון שביטא אותו היה דויד גרוסמן בתוכנית “סוכן תרבות” מיום שישי שעבר, מול המראיין האוהד קובי מידן, שכבר חשף את פניו האינטלקטואליות הבנאליות כשכתב בשנה שעברה נוכח אירועי הגדר בעזה כי הוא “מתבייש להיות ישראלי”, זוכרים? 

אז עכשיו מבקש השמאל הישראלי העוין להתאחד עם הכוח הערבי האנטי־ציוני במדינת ישראל כדי להציג את פניו היפות כביכול, האנטי־גזעניות כביכול, בשעה שיש מכנה משותף אחד, מסוכן ונורא במיוחד, לברית היהודית־ערבית הצבועה להחריד הזאת: תחילה השאיפה למדינה פלסטינית, נקייה מיהודים, בגבולות 67’, לצד מדינת ישראל היהודית־ערבית, תוך פירוק ההתנחלויות וגירוש המתנחלים (כמו שעשו מנהיגינו יוצאי הליכוד, בגין ושרון, אין לשכוח את זה למרבה הזוועה, בסיני ובגוש קטיף). ואחר כך ביטול המשטר הציוני בכלל, והחלפתו במשטר מדינת כל אזרחיה כביכול. 

כלומר, בנוסף לרשימה הערבית המשותפת האמורה להגדיל את הכוח הערבי העוין בכנסת (כי הערבים מצביעים תמיד לערבים, אנחנו יודעים) יתווספו אליהם גם ישראלים תמימים שסיסמת האחווה התועמלנית היהודית־ערבית, האנטי־גזענית כביכול, נראית להם הכי קול, למרות שאין אנטי־ציונים יותר מרוב הערבים במדינת ישראל, מצביעי המשותפת, שכל מטרתם לטווח ארוך - ואם אפשר, לטווח קצר – היא כאמור לבטל את הגדרת ישראל כמדינה יהודית.

פירקו התנחלויות תוך גירוש מתנחלים. מנחם בגין ואריאל שרון. צילום: ערן ינאי באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון


בפועל, הכוונה היא קודם כל לבטל את חוק השבות, כלומר, את הגדרת ישראל כמדינת כל היהודים בעולם (ובני משפחותיהם, גם הלא יהודים, כמובן) לטובת חוק השיבה, למשל, שיחזיר לישראל העברית את צאצאי הפליטים הערבים (כי אין כבר כמעט כידוע פליטים ערבים מקוריים). וכן, בהתנכלות לחוק השבות יוכלו המפלגות הערביות למצוא שותפות גם בקרב ש”ס ושאר הסיעות החרדיות, המנסות לפגוע שוב ושוב בעלייה לישראל (באמצעות בדיקות דנ”א משפילות, למשל), משום שפוטנציאל העולים “הגויים” מרוסיה ומיליוני היהודים הרפורמים הנפלאים מארצות הברית נראים להם כמאיימים על השליטה הרבנית בחיינו, ולו משום שלא יצביעו ש”ס בחיים, וכך יפחת גם הכוח המזרחי. 

ומנגד, מול צמיחת המנדטים הערביים (כן, הערבים נוהרים לקלפיות, אף פעם לא הבנתי מה היה לא בסדר בביטוי הזה), גם הימין לא ממש מודע לסכנה. הימין הוא שסיפח כזכור את מאות אלפי תושבי מזרח ירושלים הערבים לישראל, תוך מתן אפשרות לכל אחד מהם להפוך לאזרח ישראלי חלילה ולהצביע לכנסת (אפשרות שלשמחתי לא מימשו עדיין), במקום להניח להם להשתתף, כפי שרצו, בבחירות לפרלמנט הפלסטיני (למה לא? כיחידים), ואותו עיוורון נמשך גם עכשיו: הימין כולו הוא, למשל, בעד סיפוח שטח c למדינת ישראל, על 100 אלף הערבים שלו ואזרוחם. בתרגום למנדטים זה עוד כמה חברי כנסת ערבים לאומנים. רוצים? 

אז מה הפתרון לכל זה? בסופו של דבר, הפתרון היחיד האפשרי הוא הצבעה נפרדת לכנסת הישראלית לישראלים ולפרלמנט הפלסטיני לפלסטינים, בכל רחבי ישראל־פלסטין (“פלשתינה־א”י”, כפי שכונינו בימי המנדט הבריטי), עם סמכויות ניהול נפרדות בכל תחומי הפנים. משהו בנוסח שלום ירושלים המוצע: מה שישראלי לישראלים, מה שפלסטיני לפלסטינים, בעיר אחת. אחרת אנחנו בסכנה קיומית.