מדיח כלים: לאחר שהובס בבחירות 2001 בידי אריאל שרון, נשאל ברק פעמים רבות מתי הוא חוזר. הייתה לו תשובה קבועה: "תסתכלו על שמעון שלנו (פרס - ב"כ)", היה ברק אומר, "הוא עוד איתנו, חי ובועט, אני אהיה בגילו רק בעוד 19 שנה, אז סבלנות, יש עוד הרבה זמן". מאז חלפו בסביבות 19 שנה. ברק הגיע לגילו של פרס לפני 19 שנה. בפברואר הקרוב יחגוג 78 חורפים. ברק מגלה שלעת בלותו הפך לשמעון פרס. גם הוא כאן כבר שנות דור, גם הוא לא באמת הלך לשום מקום אף פעם, גם הוא האיש אשר תמיד חוזר.
 

ברק היה האיש שהדיח את שמעון פרס מראשות מפלגת העבודה ואחר כך הדיח את בנימין נתניהו מראשות הממשלה. שניהם, פרס ונתניהו, היו אייקונים: פרס של השמאל, ביבי של הימין. שני יריבים מסוכנים, כלים כבדים. ברק הפך למדיח הכלים הלאומי, אבל אז התברר שהתוכנה שלו מתאימה לפירוק, לא להרכבה. מאז ועד היום, למעט היציאה מלבנון, לא איחה ברק שום דבר. רק פירק. אתמול הוא התייצב והודיע שהגיע הזמן לפרק את שלטון נתניהו. עד כמה שזה נשמע מוזר ואף שהוא לא נתפס כמועמד לבכורה, ברק הוא היחיד שמצליח לערער את ביטחונו העצמי של נתניהו. הוא רוצה להיזכר לא רק כמי שיצא מלבנון ופירק את מפלגת העבודה, אלא גם כזה שהביא לסיום עידן נתניהו.

ברק חוזר לפוליטיקה. צילום: אבשלום ששוני

 

נתניהו לא ייכנע בלי קרב. במוצאי שבת, בישיבה מתוחה בבלפור, הוא ראה בפעם הראשונה את הסקרים שמנבאים לו רעות. כאב פונדקאי נבחר יולי אדלשטיין. "יוזמת אדלשטיין" מאיימת להפוך את מדינת ישראל למודל מוגדל של הליכוד: הרי במפלגתו בוחר נתניהו להתמודד בפריימריז מתי שבא לו, נגד מי שבא לו. בפעם האחרונה הוא בחר תאריך שבו אף אחד לא התמודד מולו. פעם אחת קודם, היה זה רק משה פייגלין. אז אם אפשר להפוך את מפלגת השלטון למדינת גמדים, למה אי אפשר יהיה לעשות את זה גם למדינה? אנחנו נמצאים כרגע בתוך הניסוי הזה.
 

בכחול לבן מביטים במהלך של ברק בחשדנות. רק האגף הימני, מבוגי יעלון ימינה, מרוצים. ברק, לדעתם, ימלא את הוואקום בשמאל וידחוף את כחול לבן ימינה, למקום שבו יהיה לה קל יותר להקיז מנדטים מנתניהו. גנץ לא אוהב את מה שברק עשה, גבי אשכנזי עוד פחות. שניהם מכירים את התכשיט הזה מקרוב: אשכנזי עבר את החוויה הברקית מלא־מלא וקיבל טיפול משודרג. גנץ הצליח להתחלק איכשהו ללא פגע (כרגיל), אבל בסדרה ארוכה של מפגשים שקיים עם ברק לפני הבחירות הקודמות הבין שמה שמעניין את ברק זה בעיקר ברק.
 

כאן הגענו למלכוד 22 של הפוליטיקה הישראלית: כדי לנצח את נתניהו, אתה צריך להיות נתניהו: נרקיסיסט, חסר עכבות, אכזר, ציני, סכינאי, שקרן, שמוכן לעשות הכל, כולל הכל, כדי לנצח. כרגע, למזלנו, יש בשוק רק שני מודלים כאלה: נתניהו עצמו, והמפקד שלו לשעבר בסיירת מטכ"ל, אהוד ברק. מספיק היה לצפות אתמול בשתי מסיבות העיתונאים: בני גנץ בארבע אחרי הצהריים, אהוד ברק בשש בערב. אחרי שצופים בגנץ, נרדמים בחיוך על השפתיים. אחרי שמביטים בברק, מתעוררים שטופי זיעה קרה בדופק מואץ. זה הסיפור כולו, לטוב ולרע, כל אחד ישבץ אותם על פי טעמו.


הטור המלא מחר ב"מעריב־סופהשבוע".