אדם צריך לטוס לפריז, משקיע בכרטיס במחלקת עסקים, משלם במיטב כספו ומצפה לקבל תנאי טיסה משופרים. אולי הוא אמור להרצות אחרי כמה שעות? אולי יוצא לפגישת עסקים ורוצה להגיע רענן וחד מחשבה? ואולי סתם הפרוטה מצויה בכיסו והוא מצפה למושב נוח, לעיתון או ירחון? אולי לצפות בסרט במהלך הטיסה? 

חוויתי חוויה לא צפויה בטיסה 319 מתל אביב לפריז במטוס בואינג 737–800. עיתונים - אין. שבועונים, ירחונים - אין. מה כן יש? אפליקציה. כך אומרים לי. לשאלתי איך נכנסים לאפליקציה, נעניתי ב"היית אמור לקבל אותה לטלפון". אתם קיבלתם? גם אני לא. גם לא אשתי שטסה עמי באותה טיסה. אגב, גם צוות הדיילים החביב ביותר לא ממש ידע להדריך אותי בעניין.
 

אינני נוהג להתלונן על כל דבר (למרות הטור השבועי הנוכחי), ויעידו על זאת גם מכרַי וחברַי. אבל יש גבול. המטוס היה מבוגר, בלשון המעטה, אולי אפילו זקן, אם לשפוט לפי הכיסאות שכבר זמן מה משוועים להחלפת ריפוד ותוספת גומאוויר. הרווח בין הכיסאות המיועד לרגליים, ולהזכירכם מדובר במחלקת עסקים, הוכיח שנדחסה עוד שורה לטובת הרווח הכלכלי, אך לרעת הנוסעים. לא ניתן היה להטות את הכיסא מבלי שכפות הרגליים יימחצו על ידי המושב שלפני, ואינני מהגבוהים. אני יודע שיש תקן לרווח בין השורות במחלקת עסקים. איני יודע מהו, אני כן יודע שרווח כזה לא היה במטוס שבו טסנו. 
 

לא הצלחתי לשבת בנוחות. ביקשתי כריות נוספות שיתמכו בגבי ובישבני. הדיילת חיפשה וחיפשה ולבסוף מצאה כרית אחת נוספת, קטנטנה, במחלקת תיירים. נחמד? כן. יעיל? ממש לא. 
 

על סרט שינעים את מהלך הטיסה אין מה לדבר כלל. אין מסכים אישיים ואין בחירה. 
 

כל התירוצים על כך שהמטוס בשיפוץ אינם כלל מענייני. אם המטוס לא כשיר לתת את השירות המתבקש, שיקרקעו אותו לזמן השיפוץ.
 

הרגשתי שלא קיבלתי תמורה לכסף ששילמתי. הייתי עד למבוכה של הדיילות ושל האחראית על השירות, שרשמה את תלונותי והבטיחה להעביר אותן. צוות המטוס עשה את כל שביכולתו כדי להנעים את הטיסה למרות הבעיות שציינתי, אבל הוא היה חסר אונים. 
 

שמישהו שם באל־על יתעורר, בבקשה. ככה לא מתנהגים.