יש להניח שהם חוששים מאוד (ובמידה מסוימת בצדק מבחינתם) ש"השלום הכלכלי" שמתכננת עבורם ארה"ב (וישראל כמובן) הוא תחליף לשלום המדיני, שעניינו השבת השטחים, פינוי יישובים והסדר מדיני. האסטרטגיה הפלסטינית צריכה להיות מדורגת: לטווח הארוך הסדר מדיני ופוליטי להסדרת מעמד וגבולות, אולם בטווח הקצר, ובעיקר מול ממשל טראמפ, לנהוג על פי הכלל: "נותנים לך - קח, מרביצים לך - ברח".
עם רעב בעיניים וסכין בין השיניים ועם אנרגיות בלתי נדלות, תשוקה פוליטית ותאווה להזדמנות שלישית, רכש ברק כרטיס כניסה חזרה. עם זאת, אינני מכיר מישהו טוב ומוכשר ממנו לקלקל לו את התוכניות. האתבדה?
העבודה זקוקה כעת ל"מבוגר אחראי" שמכיר אותה, את חבריה ואת מוסדותיה, את כל חלקי הפוליטיקה ואת החברה הישראלית, לאדם שכבר הספיק לשתול עץ, לסלול דרך ולבנות בית, שמגיע עם יכולת מוכחת ועם רצון לשקם ולשנות. עליו לעשות זאת יחד עם שמולי ושפיר ולבנות אותם להנהגה, ממש כפי שעשו פרץ וחבריו ל"שמינייה", עת התייצבו מול פרס ורבין ז"ל ודרשו מעורבות, שילוב והובלה. כעת האחריות עליו.
אכן, נתניהו ומוזס דנו לכאורה על פי חומרי החקירה בהטיית פרסום תמורת צמצום התחרות המסחרית מצד "ישראל היום", וזה לא ראוי, אבל אם כתב האישום יוביל לדוכן העדים עורכים ועיתונאים בעבר ובהווה, יכול העניין להרוס מרקם יחסים עדין ממילא בין העיתונות למקורותיה. לא הייתי רוצה שזה יקרה, לא כעורך ראשי לשעבר ולא כדובר, בטח לא בתקופה הזאת. אני סבור שדוח ציבורי חריף, בתוספת הצורך ש"כלב השמירה של הדמוקרטיה" ישמור קצת יותר גם על עצמו - יביאו להפנמת הלקח של האירוע הזה, חריג ומביש ככל שיהיה.
השבוע הייתי שם שוב. פנינה אשתי גילתה לי שבילי ג'ואל, שהיא כל כך אוהבת ומכירה את כל שיריו בעל פה, מופיע באצטדיון וומבלי והיא לא מוותרת, ונסענו. עשרות אלפי אנשים ותיקים וצעירים שרים בקול רם עם זמר שהודיע בתחילת ההופעה "הייתי פה לפני שנים ואין לי מה לחדש לכם, זה אותו השיט, בואו נתחיל...". היה ענק. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף