שר המשפטים אמיר אוחנה הורה להקפיא מכרז לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה. מכתב אנונימי של "פרקליטים מודאגים" טען שהמכרז "תפור" לעו"ד ליאת בן ארי. סירנות הקונספירציה הופעלו מיד: אוחנה מנסה לטרפד את קידומה של הפרקליטה המלווה את חקירות נתניהו. הרי ממש למבצעים מיוחדים כאלו מינה אותו בנימין נתניהו.

אינני יודע אם זו אכן כוונתו של שר המשפטים החדש. אם כך הוא - דומה שמדובר במהלך אסטרטגי מוטעה לחלוטין. היום עוסקת בן ארי בתיקים הללו. אם תקודם - אפשר ותעסוק בדברים אחרים. אבל אם יטורפד קידומה והמכרז התפור למידותיה יבוטל - ודאי תמשיך ללוות את חקירות נתניהו, ומעכשיו עם מטען של שנאה יוקדת ושאיפת נקמה במי שמנע את קידומה.

ולכל הטוענים שאם לא תקודם תיאלץ לפרוש - הצחקתם אותי. אין כמשרד המשפטים להאריך קדנציות ולהמציא "תפקידים מיוחדים" כדי להשאיר מועמד שהם חפצים ביקרו בעמדת זינוק נוחה לתפקיד הבא. הרי כל המכרזים לתפקידים בכירים במשרד המשפטים תפורים בקפדנות. מכורים מראש. את המכרז של בן ארי פרסם המשרד בדיוק, אבל בדיוק, בתפר הדקיק שבין איילת שקד לאוחנה, כשהעין הציבורית והאדמיניסטרטיבית מביטה לכיוון אחר. ראשי המערכת המשפטית משתבחים בכך שהם מקדמים רק אנשים מצוינים (כלומר כאלה החושבים בדיוק כמוהם) אבל אינם יכולים להכחיש את תפירת המכרזים, ואת הנפוטיזם.
 

לא רק אני יודע זאת. מבקרי המדינה לדורותיהם הצביעו על "פגמים חמורים" באיוש תפקידים בשירות המדינה. בכיר במשרד המשפטים הצהיר פעם באוזני "מעולם לא נכשלתי במכרז במשרד, כי מעולם לא ניגשתי למכרז שלא היה תפור בשבילי". ב־2010, כשעמדתי בראש שדולת הכנסת למאבק בשחיתות, הופיע בפנינו מי שהיה אז נציב שירות המדינה שמואל הולנדר (עם ותק דינוזאורי של 15 שנה בתפקיד), ואמר: "יש מכרזים פגומים בשירות המדינה, ויש תפורים ולא ראויים. אבל להגיד שכל המכרזים תפורים - זה ממש לא נכון. אני האחרון שאגיד שכל המכרזים נקיים".
 

בעל הבית עצמו העיד שיש מכרזים תפורים. אולי לא כולם. מחליפיו הצהירו על רפורמות מהדהדות, אבל כלום לא השתנה. המכרזים מתפרסמים, מועמדים ניגשים. סיכוייהם של מתמודדים מחוץ למערכת אפסיים. הם סטטיסטים במחזה הנקרא באורווליאנית "שקיפות המינהל התקין".
 

במשרד האוצר מתחוללת בימים אלו ממש קטטה רבתי. המנכ"ל שי באב"ד נלחם נגד בכירי המשרד ובראשם שאול מרידור, ראש אגף התקציבים. כחלק מהקטטה מאיים באב"ד לדווח לנציבות שירות המדינה כי באגף התקציבים נוהלו מכרזים "תפורים". גם מבקר המדינה קבע כך. מוזר: אדם שיודע על ביצוע עבירה רק "מאיים" לדווח עליה? הוא לא שותף בחיפוי על פשע? נראה שבאב"ד אינו מתנגד לעצם השיטה שהוא חלק ממנה. לא למכרזים "תפורים" הוא מתנגד אלא לכאלו שהוא לא נמנה עם צוות החייטים שלהם. אבל הקטטה באוצר לא מעסיקה אותי כרגע. גם לא המכרז של ליאת בן ארי, אלא הריקבון המצחין של המערכת כולה. 

שי באב"ד. אדם שיודע על ביצוע עבירה רק "מאיים" לדווח עליה? צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

להזרים דם חדש

כוחו של הנושא בתפקיד נציב שירות המדינה הוא רב. הוא אחד משומרי הסף. אבל תכופות הוא משמש גם זרוע הביצוע או חותמת הכשרות על מינויים פוליטיים או תפורים מראש. כשניסו להסביר את אורך הקדנציה של הולנדר, למשל, העלו השערה ש"יש לו תיק" על כל אחד מהפוליטיקאים שעסקו אי־פעם במינויים בשירות הציבורי. הוא יכול לשלוח רבים מהם לכלא או לחסל את הקריירה שלהם, ואיש לא רצה להתעסק איתו. גם הבאים אחריו שותפים במינויים פוליטיים, מודעים לכל המכרזים התפורים אך איש מהם לא פנה ליועמ"ש או למשטרה כדי לחשוף את השחיתות בשירות ציבורי. 
 

באותו דיון בשדולה למאבק בשחיתות אמר הולנדר: "כל עובד שחושב שהיה פגם במכרז או נתקל במכרז תפור יכול להגיש לנו ערעור... לפעמים פתיחת חקירה משמעתית היא יותר מהירה, יעילה ואפקטיבית מאשר פנייה למשטרה, שיש לה עומסים אדירים ולא יכולה להתעסק בכל תחום". כשבוחרים נציב שירות מדינה, מקפידים כנראה לבחור אנשים עם הומור רעיל במיוחד. אנו חיים בסדום. גם שם הייתה מערכת משפט והיו שומרי סף.
 

לא רק את המכרז של ליאת בן ארי צריך לעצור היום - אלא את כל המכרזים בשירות המדינה. אם תמה תקופת כהונה או הגיעה שעתו של ממלא תפקיד לפרוש - המערכת יודעת למנות ממלאי מקום. כידוע זו גם אחת השיטות המגעילות ביותר להטות מכרז. כשמשרה מאוישת ובאים הממונים ומעידים שממלא המקום מתפקד להפליא - הוא גם יתמנה. אז אם ממילא זה כך - הצעד הראשון חייב להיות הסרת המסיכות. המערכת משתדלת להיראות שקופה, שוויונית, מאוזנת, לא מוטה - צריך להפסיק את ההצגה הזאת. אם פוגרום - אז כמו שצריך. אם פרוטקציה - אז בריש גלי.
 

ואז צריכה הכנסת לחוקק חוק פשוט: "תפירת" מכרז צריכה להיות מוגדרת עבירה פלילית שיש עמה קלון. והקלון הוא לצמיתות. אם ראשי רשויות, ראשי אגפים, מנכ"לי משרדים, נציבי שירות המדינה ומקביליהם יידעו כי המכרז הבא שיתפרו עלול להוביל אותם לכלא או לחסום בפניהם כל תפקיד ציבורי בהמשך - אולי יימנעו מכך. לא תמיד קל להוכיח שמכרז מסוים אינו אלא הצגה ובכירי המערכת כבר החליטו בינם לבין עצמם את מי יקדמו. אבל לעתים נודע הדבר בדיעבד, גם שנים לאחר המעשה, כאשר אחד השותפים לקנוניה מחליט מטעם כלשהו לחשוף את האמת. ולפיכך צריכה להיקבע בחוק תקופת התיישנות ארוכה מאוד. 20 שנה למשל. 
 

הליך המכרז צריך גם להיות שקוף הרבה יותר. הפרוטוקולים של ועדות המכרזים חייבים להיות גלויים. או לפחות - להישמר ל־50 שנה, ולהיפתח במקרה של חקירה. כל חבר בוועדת איתור או ועדת מכרזים צריך למסור תצהיר בשבועה החושף מי פנה אליו לשוחח איתו על מי מהמועמדים. או אל מי פנה הוא כדי לקבל חוות דעת על מועמד. 
 

איני משלה את עצמי, ואיני מנסה להשלות אתכם. קידום קרובים ומקורבים הוא מכה שלטונית מוכרת. גם משטרים מתוקנים נגועים בה. לא יהיה אפשר להכחיד את התופעה לחלוטין ובבת אחת. אבל אפשר למסד תרבות שלטונית טובה הרבה יותר, לרענן את המערכת ולהזרים אליה דם חדש. צעירים מוכשרים רבים חסומים היום מכניסה אל מנגנוני השלטון, כי אין להם קשרים מתאימים, והמשרות שהם מעוניינים בהן כבר מובטחות לילדי הטיפוחים של בכירי המערכת. את זה אפשר לתקן.

tguvot@maariv.co.il