אחת הדרכים לבחון אם הדמוקרטיה הישראלית נחלשה היא לבחון את תגובות הציבור העכשוויות לאירועים פוליטיים שספק אם היו עוברים בשקט יחסי בעבר. כך היא למשל תגובת הציבור לאפשרות של ביטול הבחירות. אך זו אינה הדוגמה היחידה. לפני כשבוע הודיע יו”ר הכנסת שהוא בודק כיצד ניתן לבטל את חוק פיזור הכנסת. כמה דקות מאוחר יותר יצא ראש הממשלה בהצהרה שלפיה הוא מתייחס בכובד ראש להצעתו של אדלשטיין ויבחן אותה. כבמסע מתוזמר היטב החלו השרים וחברי הכנסת השונים מטעם הליכוד להעלות ציוצים שטענו עד כמה מיותרות ובזבזניות הבחירות הללו, שאך מספר ימים קודם לכן הם הצביעו בעדן. הפליק־פלאק החקיקתי, שבו רצון העם הופך לחומר ביד היוצר, לא עניין כמעט איש.

גם הפיכתה של הפוליטיקה לכלי שרת בידי יצר הישרדות פוליטי נטו החלה להיראות לאנשים רבים הגיונית בסך הכל. הציבור הישראלי מותש מחוסר היציבות השלטונית ומקרבות הפוליטיקאים. בימי החום הגדול רבים טרודים במציאת פתרונות לילדים היוצאים לחופש ובתכנון הישרדות כלכלית. לבעלי העסקים נמאס מהמחיר הגבוה שהשבתת המשק ביום בחירות נוסף תתבע מהם. לא יכול להיות מצע נוח מזה למפלגת השלטון ללוש במושג רוב העם, ולייצר מצג שווא לפיו ניתן להכפיף בקלות את סעיפיו של חוק יסוד הכנסת ולעמעם את חוסר ההיתכנות המשפטית שזהרה באותיות של קידוש לבנה מעל היוזמה.
 
מצע “נוח” זה של מיאוס המוליך לאפתיה לא צמח בשבוע שעבר. הוא כבר עבר בדיקת היתכנות משמעותית לפני כחודש, כאשר לראשונה בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל השלטון לא עבר בצורה מסודרת, וראש הממשלה, שכשל בהרכבת קואליציה, לא החזיר את המנדט לנשיא. המהלך נתקל בשקט ציבורי מצמרר. “לחם ושעשועים” הייתה הדרך של הקיסרים הרומים למנוע מההמון לעסוק בעניינים הפוליטיים באמצעות ספינים המעניקים פתרונות לטווח קצר. הגרסה של שלטון הימין בישראל בראשותו של נתניהו שִכללה את הנוסחה הזאת והוסיפה לה את החלשתם של שומרי הסף, ובהם הפרקליטות, מבקר המדינה, התקשורת ועוד. כל אלו הפכו יעד להתקפות וזריקת בוץ וערערו את אמון העם בהם. את איש כבר לא מעניין שלמעלה מחצי שנה אין למשטרת ישראל מפכ”ל, שמבקר המדינה הנבחר הוא לא אחר ממי שמאמין שעליו לצנזר את כוחו, שערוצי התקשורת הולכים ומתמלאים באנשים שמדבררים דפי מסרים מבלפור, ושהקבינט אינו מתכנס כבר חודשים. 
 
הדמוקרטיה הישראלית עמדה באתגרים עצומים. אחד הדברים שייחדו אותה לאורך ההיסטוריה היחסית־קצרה שלה הוא המעורבות הפוליטית הגבוהה של אזרחיה. בבחירות האחרונות עמד אחוז ההצבעה על 68.46, כמעט %4 פחות מאשר בבחירות 2015. מגמת ירידת אחוזי ההצבעה משותפת למדינות דמוקרטיות רבות בעשור האחרון, אלא שבישראל, לנוכח ריסוק כללי יסוד משטריים, יש לה השלכות כבדות משקל. אדישות הבוחרים והמיאוס של אזרחים מהפוליטיקה היא המסלול לכך שנציגי הכנסת והממשלה הבאים לא יבטאו נאמנה את רצונו של העם, ובהמשך לכך יסייעו בידי מי שמעוניין להמשיך במשימת החלשת שומרי הסף. אתגר המפלגות המאתגרות את השלטון הנוכחי הוא להמריץ את ציבוריהן לקלפיות ב־17 בספטמבר.