48 שעות דחוסות ומהבילות, בסוף השבוע שעבר, היו דוגמה מייצגת למערכת היחסים המפותלת בין ישראל לחמאס. ביום חמישי בלילה הודיעו ראשי חמאס כי הם מוכנים להצעת ישראל להפסקת אש. מיד אחרי שהתקבלה תשובה חיובית מירושלים, החליטה עזה להפר את ההבנות שהושגו ודחתה את יישומן ביממה. זו הייתה הפרה מתוכננת. סיבותיה עשויות ללמד אותנו דבר או שניים על עומק התכנון של המאבק מצדם.

אותו לילה רשמו לעצמם מתווכי האו"ם וראשי המודיעין המצרי הישג. מלשכתו של איסמעיל הנייה נמסרה תשובה חיובית. שיגור הבלונים יופסק, ובתמורה תקבל חמאס מישראל כמה הקלות. ההצעה הייתה בלתי משתלמת עבורם, אבל ראשי חמאס החליטו לקחת בכל זאת. הייתה להם סיבה טובה לקבלה, והם ידעו כי ברצותם יוכלו להפר את ההתחייבות בכל עת.

ישראל הסכימה לארבעה סעיפים: לאפשר מחדש את אספקת הסולר לתחנת הכוח ברצועה. לאפשר לדייגי עזה לצאת לטווח המרבי בעומק הים, 15 מיילים (כ־27 ק"מ), ולנהוג איפוק רב בכל הקשור לירי במתפרעים בהפגנות הגדר בימי שישי. אלה שיתקרבו לגדר לא ייהפכו מטרה מיידית לירי. נוסף על כך, הודיעה ישראל כי היא תשיב לבעליהן 65 ספינות דיג שהוחרמו בשנים האחרונות מדייגים שהתקרבו יתר על המידה לגבול הימי שלה. את הסעיף חויבה ישראל ממילא לקיים הודות להוראת בג"ץ בעקבות עתירה שהגישו בשם דייגי עזה שלושה ארגוני זכויות אדם - גישה, עדאלה ועמותת אל־מיזאן בעזה.

למגעים, שארכו שלושה ימים, הגיעו ישראל וחמאס אחרי חודש לוהט. בחמאס העלו את רף הבלונים, והקפידו להתייצב על 20 שיגורים מדי יום. ממוצע הדליקות היומי לא פחת מ־15. בשבוע אחד הובערו מאה שריפות בשדות סביב עזה. גם זה היה מתוכנן, והסתיר כוונה ברורה להדביק את ישראל אל הקיר ולאלצה להתגמש. ביישובי העוטף בערו התושבים מחימה.


חמאס עובר לשלב ב'

מיד אסביר מדוע עשו חמאס את כל זה, ומה הם מבקשים להשיג. לפני כן, משהו על סעיפי ההסכם. קו הסולר לעזה, במתכונתו הנוכחית, פועל מאוקטובר. המימון קטארי, הסולר ישראלי. בהסכמת ישראל, משלמת קטאר לחברת פז, וזו מוכרת מדי יום סולר במכליות לתחנת הכוח ברצועה. הסולר הזה מהווה נתח עיקרי מאספקת החשמל של הרצועה. ביום שלישי שעבר החליטה ישראל בפעם הראשונה לעצור את קו המכליות לרצועה, כסנקציה בעקבות עליית רף הבלונים. שלושה ימים אחר כך חזרה בה במסגרת הפסקת האש. ערב ההסכמה על ההבנות, התירה ישראל לדייגי עזה לצאת לים כדי שישה מיילים (כ־11 ק"מ). זהו מרחב מצומצם, שאינו מאפשר יבול נאה. את עיקר היבול, באיכות ובכמות, אפשר למצוא רק במרחקים של 25 ו־30 ק"מ לפחות.

בחמאס ראו בהצעה הישראלית להפסקת אש נחמת עניים. ארבעת הסעיפים שהציעה ישראל היו, לשיטתם, המובן מאליו. לא בעבורם הם יסדו את נשק הבלונים, אלא כדי לכבוש נחלות חדשות. הרי סולר ומרחב דיג ניתנו להם לפני כן. אבל המצב היה מתוח מאוד, ואחרי חודש כה מתוח, הם חשו שמוטב להאט ולנוח בצל לזמן מה. בעזה חזו היטב כיצד פוליטיקאים, גם מהימין, הרבו להאשים את נתניהו ברפיון ודחפו אותו למבצע צבאי. כל הסימנים, וגם הניסיון, הראו שבשלב הבא יעבור צה"ל לשימוש באש. בחמאס החליטו לקבל את ההצעה, והסכימו להקפיא את שיגור הבלונים עד להודעה חדשה. סמוך לחצות, ביום חמישי שעבר, שידרתי לראשונה את פרטי ההסדר בגלי צה"ל. כך הוא נודע לציבור בישראל וברצועה.

שריפה בעוטף עזה. צילום: רויטרסשריפה בעוטף עזה. צילום: רויטרס

למרות כל זאת, בוקרו של יום שישי לא בישר כל שינוי. בחמאס המשיכו לשגר בלונים כאילו לא הוסכם דבר. 14 דליקות הוצתו מבוקר עד ערב. לאורך היום הבטיחו דוברי חמאס לדבוק בהבנות. הבטיחו, ועשו את ההפך.

אז מה קרה כאן? בישראל מתייחסים לימים הללו כאל המשך האלימות לאורך הגדר. בחמאס, לעומת זאת, כבר עברו לשלב השני במערכה. המערכה להסרת הסגר. את השלב הראשון, שהחל במרץ 2018, הם סיימו בהצלחה. במהלך השנה הזו הם הצליחו להתיש את ישראל, לחולל בה שיח ערני בנוגע לעתיד הרצועה, ולחלץ שני הישגים משמעותיים. מצרים פתחה עבורם את מעבר רפיח, אחרי יותר מעשור שבו היה סגור. קטאר החלה להזרים מיליוני דולרים בחודש באופן סדיר. הדולרים משמשים להפעלת תחנת הכוח ולמשכורות עבור נזקקים. שתי ההצלחות הללו הוכיחו לחמאס כי האלימות השתלמה.

אבל הדלת הראשית נותרה עדיין נעולה. זו הדלת שמאחוריה שוכנות ההקלות המשמעותיות מכולן, זו שבידי ישראל. וישראל, עד כה, נתנה רק מאחרים, אבל דבר לא מעצמה. בכל רגע נתון, לחמאס יש רשימה של דרישות כבדות משקל להקלת הסגר. בימים אלה בלבד מצויות על השולחן שלוש דרישות כאלה. ראשי חמאס מניחים כי בנימוס הם לא ישיגו דבר. לכן הם לא יניחו לנשק הבלונים. לכל היותר יקפיאו את השימוש בו.

שלוש הדרישות של סנוואר

הדרישה הראשונה היא תשלום משכורות לפקידי חמאס. במסגרת הסנקציות של אבו מאזן, הקפיאה הרשות לפני כשנתיים את תשלום משכורות עובדי המדינה ברצועה. מדובר ב־28 אלף פקידים. רובם נאמני חמאס, והלחץ שהם מפעילים על הנהגת התנועה להשיב להם את הפרנסה כבד מאוד. הקטארים מוכנים לפצות את הפקידים הללו, אבל ישראל מטילה וטו.

הדרישה השנייה היא הפעלה מחדש של קו חשמל ישן, שהזרים מתח מישראל לרצועה. הקו הזה, המכונה 161, הושבת מאז הנסיגה מהרצועה ב־2005. הפעלתו מחדש, ביחד עם מקורות האנרגיה הנוספים ברצועה, תספק לאוכלוסייה את מלוא צורכי החשמל. גם עליו הקטארים מוכנים לשלם לחברת החשמל, אבל ממשלת ישראל מטילה וטו. בקשתה השלישית של חמאס מישראל היא אספקת תרופות. ברצועה קיים מחסור חמור בציוד רפואי ובחומרי רפואה, בראשם אינפוזיות ותרופות לחולי סרטן. גם אותן מוכנה קטאר לממן.

בחמאס החליטו ללכת על ההסדר המוצע כדי לבלום את כדור השלג שהוביל לתגובה צבאית, אבל באותה נשימה, החליטו, כמו סוחרים בבזאר פרסי, לעשות תרגיל קטן. יממה נוספת של בלונים. בתרגיל הזה הם ביקשו לשגר כמה מסרים בו־זמנית. האחד, להראות לציבור שלהם, וגם לישראל, כי הם אלה האוחזים ברסן. נכון שהם הסכימו להקפיא את שיגור הבלונים, ועדיין, הם, ולא ישראל, בעלי המילה האחרונה, שיקבעו מתי להניח לאש. הסירוב לציית מיד להסכמות מיקד אותם בלב העניינים והפך את חמאס לבריון שכולם משחרים לפתחו.

המצרים התקשרו לשאול בפליאה מה קרה, שליח האו"ם מלאדנוב טילפן להנייה כדי לוודא שהם ידבקו בהבנות. הייתה זו הזדמנות עבור חמאס לחלץ מן המתווכים הבטחות והתחייבויות בנוגע לדרישות שלעיל, וזאת בעוד גרזן הבלונים מונף באוויר. גם הפוליטיקה הישראלית שיחקה לטובתם. בני גנץ מיהר ליישובי העוטף ותקף את נתניהו. אביגדור ליברמן נשאר אומנם בבית, אבל לא חסך מילות ביקורת מן הממשלה.

בשבת, יממה אחרי שהתחייבו, הם הפחיתו את שיגור הבלונים לאחד או שניים ביום. אבל לשיטתם, הגרזן עדיין בידם. אם לא יתקדם דבר בנוגע למשכורות הפקידים, או לקו 161, או לתרופות, יחדשו את השיגורים.


הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל tguvot@maariv.co.il