מכירים את המנטרה "מעולם לא היו הבחירות גורליות כל כך כמו הבחירות הנוכחיות"? בדיוק. אז לפני שגורלנו נחרץ ונחתם לכאן או לכאן, יש טעם לבחון כמה מהלכים שיקבעו את עתידנו. קטטת המנדטים הבין־גושית מנותחת עד לרזולוציה של כירורגיית גנגליונים עצביים, כולל פילוחים של סרבני הצבעה (כמעט 30%). בדרך כלל סוקרים נוהגים להחיל על סרבני הצבעה את חלוקת אחוזי הבחירות הכלליות. אומנם לא ניתן להסיק מסקנות אופרטיביות מדויקות בעניין, אבל בשאלות של מדוע לא להצביע ניתן לזהות דפוסי הצבעה לכיוון שמאל או ימין (מצטער, ראיתי פילוחים אחרי הבחירות הקודמות והתחייבתי לא לפרסם היכן). 
 

העובדה היא שיש בישראל כ־6.3 מיליון בוחרים. הימין, כולל המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, קיבל 2.5 מיליון קולות - פחות מ־40%. המסקנה החובבנית שלי היא שהצבעת חלקי הפאזל הימני, למעט מספר זניח של שלומי אמוני השד יודע מי ומה, היא די מהודקת במובן של יאללה לקלפי ומי לה' אלי. גם הצבעת השמאל במובן של רק לא ביבי והכיבוש היא די סגורה. ועדיין יש מרחב תמרון בניסיון לשכנע סרבנים, גם אם מדובר בתפרחת של בועות שבתוכן מרחפים כל גוני הקשת האנושית. אדישים קרח, הזויים בערפל, מנותקים מעצמם מעמם, זועמים להכעיס, עזוב אותי באמ'שך וגם מנומקים להפליא בנושא מה זה כבר משנה. 
 

לדגדג אותם זו בעיה של כסף ומאמץ, וכדאי שקואליציית השמאל תתרכז יותר בכיוון הזה מאשר בקטטת מנדטים בינם לבינם. 
 

מנופי חיכוך
 

ואם חשבתם שהרצון החופשי היהודי הוא המשפיע העיקרי על ההחלטה במי לבחור, תחשבו על התמונה הבאה: איסמעיל הנייה, יחיא סנוואר ומוחמד דף שוקלים בינם לבינם כיצד ישפיעו פעולותיהם על תוצאות הבחירות, או במילים אחרות, איך גם הם תורמים למאמץ לסלק את ממשלת נתניהו. כך בדיוק, אגב, חושבים גם מרבית מנהיגי ארצות ערב, כולל ירדן, מצרים, נסראללה ואסד, למעט סעודיה שזקוקה לבנימין נתניהו ולצה"ל כדי להילחם באיראנים, וכמובן מחצית מאזרחי ישראל ובייחוד ערביי ישראל - כולם רוצים בסילוק נתניהו וממשלתו, שתקועים פה כמו סתימה מבאישה בצינור שעשוי להוביל להסדר.
 

עכשיו תחשבו שגם לחיזבאללה יש מנופי חיכוך שאמורים לפרוט על העצבים הרגישים והמשפיעים ביותר על שיקולי ההצבעה של אזרחי המדינה היהודים: ביטחונם האישי והלאומי. גם בלא להיות זבוב על הקיר לא קשה להעריך את שיקולי חבורת הנייה בעזה. בזמן האחרון הם הוכיחו שבעזרת בלונים ניתן להפוך לבלון גם את מר ביטחון ישראל, אז למה לא להמשיך לנקב את הבלון הזה? במציאות אין קשר בין השריפות בעוטף לביטחון ישראל, אבל כך מתארים כאן את הבלונים. בינתיים נתניהו נכנע, משחק על זמן והולך להסדרה. 
 

הבעיה של חמאס היא עד כמה חושש נתניהו מהתלקחות לפני בחירות והאם יהיה מוכן ללכת לסיבוב גדול. המציאות והסקרים עד כה הוכיחו שלנתניהו, לבייס שלו ולשותפיו לקואליציה לא מזיז מה שקורה בעוטף, וסדרות העינויים לעזתים באמצעות חשמל, דולרים, מים ואזורי דיג מספקות את הסחורה ששמה אדישות ישראלית ותקשורתית למצור שעדיין מוטל על עזה. עכשיו השיקול של איסמעיל הנייה וחבורתו הוא אם יש סיכוי שטילים על תל אביב יזיזו כמה מנדטים שהבינו כי נתניהו הוא יותר מר ביזיון ממר ביטחון; או אולי תיגרם תוצאה הפוכה: צה"ל יכבוש את עזה, נתניהו את הקלפי, והנייה וחבורתו ייצאו קירחים מכאן ומכאן. וכנראה גם מחוסלים. 
 

התקדימים המעודדים מבחינתם להמשיך ולעקוץ היו בחודש מרץ, כשנורו עשרות רקטות לישראל, ובאפריל כשנורו 300. נתניהו לא הגיב - אבל זה קרה לפני ההכרזה על הבחירות החדשות וההיחלשות שלו לכאורה כיום. 
 

את החשבון שעושים הנייה ושות' עושה גם חסן נסראללה: האם לעקוץ בכמה רקטות בשטחים פתוחים בצפון ולספוג תקיפה מדודה של צה"ל; או אפילו לדחוף לפני בחירות לחזית צפון־דרום משולבת. שלא לדבר על התפרצויות בגדה שיגרמו למעין בלגן סובב ישראל. עד היום מאזן האימה בינינו ובין חיזבאללה וחמאס עובד באורח תקין. בנוסף, יש רמטכ"ל קטלני שאמור להרגיע את הנייה ונסראללה, והוא גם מבוגר ואחראי שלא ייתן ולא נתן עד כה שום סיבה לחמם את הגבול, למעט תקיפות בסוריה, שהן משחק מכור עקב חוסר האונים של אסד. אלא אם כן מישהו בסביבת נתניהו יחשוב שסיבוב דמים יעצור את דימום המנדטים, ונתניהו שיצא לחזק יחזור מחוזק לקראת הבחירות. 
 

כולנו תקווה ששיקולים מעין אלו לא יתממשו, אבל מה שמטריד הוא היכולת הפוטנציאלית של חמאס, חיזבאללה וגורמים בלתי אחראיים להתערב בבחירות באמצעות משחקי מלחמה.
 

המאגר הליברלי
 

בינתיים, עד שנתניהו הנייה ונסראללה ישקלו מה ירוויחו או יפסידו בחימום הגבולות, מי שעשויים לקבוע את גורל הקואליציה הבאה הם ערביי ישראל, וטוב שכך. ההצבעה הערבית בבחירות הקודמות הייתה פחות מ־50%(!). אופטימיים במפלגה המשותפת רואים 15 מנדטים פלוס אם תהיה עכשיו הסתערות שלא קרתה בפעם הקודמת, להוציא כ־5% תומכי הפלג הצפוני של ראאד סלאח שכנראה גם הפעם יחרימו את הבחירות. 
 

פאדול מזאווי, שעובד בקביעות עם סקרי עומק במגזר, מזהה פוטנציאל לקולות נוספים. את סרבני ההצבעה הוא מגדיר כאלה שאומרים "הצבענו לערבים - לא עזר, הצבענו ליהודים - לא עזר". התקווה היא הדור הצעיר הליברלי, ומדובר בחברה שבה גיל החציון הוא 21.6 (בחברה היהודית 31.8). מזאווי מעריך שרובם "ליברלים מתקדמים במובנים של לייף סטייל". כ־40% מגדירים עצמם ליברלים, כ־30% דתיים, כ־20% מסורתיים והשאר לא מוגדרים. האם מפלגת ריצ'רץ' של ערבים ויהודים תוכל לגרד מנדטים נוספים? "אם מפלגה כזו תלך על אג'נדה חברתית שתשיק לסנטימנט של הערבי שרוצה להיות בחברה הישראלית, יש לה סיכוי להצליח, אבל לא בחודשיים וזה לא זמן להטמיע מסר חדש". 
 

ויש בעיית בסיס שהוא מגדיר אותה  כ"הטמעת ערכים של חברה ליברלית בחברה הטרוגנית שחיה ב־133 יישובים. זה לוקח זמן עד שאתה משכנע אותם ומתגבר על חסמים של פחד וחשדנות". 
 

וכך, בבחירות 2019 סיבוב שני מצויה מדינת ישראל במצב מוזר. מצד אחד, אנחנו המדינה החזקה באזור. יותר מכל אויבינו הערבים גם יחד. מצד שני, מדיניות מטומטמת קלעה אותנו למצב שבו מה שיקבע את תוצאות הבחירות הוא החלטות של הנהגות הערבים בעזה ובגדה, בלבנון או בסוריה, או בישראל גופא. 

tguvot@maariv.co.il