מה שנסלח לגיבורי התרבות של פעם, הפך למעשה נבלה כשמדובר באייל גולן

בתגובה שאלתי אותה אם על פי אותו היגיון הייתה תובעת להחרים (כמעט) את כל כוכבי הרוק של שנות ה־60, האייקונים של וודסטוק - שיחסי מין עם מעריצות צעירות היו חלק מסל ההטבות המקובל שלהם. התשובה לא איחרה לבוא: "מבחינתי, מי שמשכנע ילדות בנות 19 לשכב עם חברים שלו הוא פושע, גם אם לא לפי החוק היבש".

תכף נשוב לציר גולן־וודסטוק, אבל קודם כל נבהיר שעד לרגע זה מכילות "פרשות אייל גולן" כמה אלמנטים שאפשר שהם פסולים מוסרית (שאלה של השקפה), אבל הם בוודאי לא פסולים מבחינה חוקית, בהיותם יחסי מין בהסכמה בין בגירים. אני מודה שלא דחוף לי להגן על אייל גולן, אבל אם מישהו מעריץ את מיק ג'אגר (למשל), בעודו סולד מגולן כאשר הוא "זז כמו ג'אגר" של לפני 50 שנה, הרי שהוא אינו מתגולל על מעשיו של גולן, אלא על מה שהוא מייצג.

הבה נהיה חדים לגבי הנושא הזה: אייל גולן חוטף את הקצף שיוצא על השילוב בין קריוקי לוודקה עם רד בול, על המזרחיות המסורתית שהפכה לבון טון במקומם של מעגלי ההורה נוסח ההתיישבות העובדת - ולכן מה שנסלח בקלות לגיבורי התרבות של פעם, הפך לזעם קדוש כלפיו מצד כל אלה שעבורם שירי אייל גולן הם המארש שלקולו צועדים מי שגנבו מהם את ארץ ישראל הישנה והטובה.

נחזור לדיון שהתעורר ברשת: בתגובה על טענתי כי אף שהסלידה ממעשיו של גולן היא לגיטימית כשלעצמה, עיקר הנאצות כלפיו הן ממי שמתייחסים אליו כמייצג תרבות זרה להם, ענתה לי הכותבת: "אני למשל מעריצה את עברי לידר והייתי קוראת להחרים אותו לו היה מתברר שהוא מעורב באורגיות עם בנות 19".

הרהרתי קצת בנקודה הזאת (שיש בה כשל לוגי מסוים) ושאלתי אותה אם היא בטוחה שכך הייתה נוהגת. נניח שלידר (ולמען הסר ספק, ככל שידוע לי - להד"ם) היה מבלה אחרי הופעה שלו עם מעריצים שהם חיילים בני 19. האם גם אז הייתה קוראת להם "ילדים" ומביעה סלידה מהמעשים, או שמא הייתה מפגינה מופת של פלורליזם וקבלת האחר ברוח מצעד הגאווה?

רק שבמקרה דנן העדיפה בת ה־19 (שוב, לכאורה) לבלות עם גבר מבוגר ממנה בקרוב ל־30 שנה - ומיד הורדה לדרגת "ילדה", תינוקת שנשבתה (עוד רגע והיו מאשימים את גולן לא רק בהתנהגות "שאינה הולמת זמר לאומי" אלא גם בפדופיליה).

השימוש במילה "ילדה" החזיר אותי לעדות של מי שהאשימה, לפני כשנתיים, שדר רדיו בניצול מיני. בפוסט שפרסמה היא אומנם הודתה שהיחסים ביניהם היו בהסכמה, אבל כתבה: "הגעתי לרדיו בגיל 27, ילדה שלא יודעת כלום מהחיים שלה".

הילדות שלי למשל (היום בנות 24 ו־14) יישארו עבורי "ילדות" גם כשיחגגו, אינשאללה, בר מצווה לנכדַי, אבל מכל בחינה אחרת, ככל שיחרה לי (אולי) אם אחת מהן תבחר לקיים יחסים עם גבר שמבוגר ממנה ב־20־30 שנה, אני מודיע שאכעס עוד יותר אם מישהי מהן תתייחס לעצמה בגיל 27 כאל "ילדה שלא יודעת כלום מהחיים שלה" ולא כאל אישה שלוקחת אחריות על בחירותיה - מהמקצועיות ועד לרומנטיות.

אני מודה שברמה התרבותית, אייל גולן - למרות כמה שירים יפים מאוד שלו - אינו הבחירה הראשונה בפלייליסט שלי. וכן, גם אני חושב שחלק מהתרבות שהוא מייצג (גם אם הייצוג הוא בעיני המתבונן) היא שטחית, המונית ולעתים אף וולגרית, אבל אני לא מנסה לאכוף עליה את עולם המושגים שלי, כי זמר אהוב, ממש כמו פרטנרים ליחסי מין הם עניין של בחירה אישית - או כך לפחות חשבה מי שנכנסה למיטתו של גולן, כלומר, לפני שגילתה ערימה של צדקניות מתחת לשמיכה.