מדובר בשני חברים, טראמפ ונתניהו, שיש ביניהם תחרות ותיאום מופלאים, כמעט מאגיים. א. מי ישקר יותר וב. מי ייפול ראשון. בכל פעם שטראמפ מוסיף שקר כלשהו כשהוא הולך וטובע בשקריו, מוסיף נתניהו משהו משלו, הגם שלא בקצב הטראמפי.

לטראמפ ממתינות בחירות 2020 עם סיכוי להדחה בקלון, ולביבי ממתין משפט פלילי. בינתיים עובדים, כלומר משקרים. “הוושינגטון פוסט” ספר את אמירותיו המוגזמות, המטעות או השקריות של טראמפ מראשית כהונתו והגיע ל־10,796. בעניין השקרים טראמפ מוביל ובגדול משום שבעיקרון הוא משקר כשהוא נושם. נתניהו צנוע יותר, אצלו נראה שזה רק כשהוא מדבר. ההבדל ביניהם ענק: טראמפ לא יודע שהוא משקר כי הוא לא יודע. כלום. הזדון הטראמפי הוא לגמרי אותנטי, כמעט אוטיסטי. אצל נתניהו, נראה לי שהשקר והזדון הם לגמרי מחושבים. ולשניהם יש תַנָאים מסייעים במפלגתם ובתקשורת שלהם.

בישראל כבר לא מנהלים עם נתניהו חשבונות מסודרים, ולדווח על השקר היומי של נתניהו זה כמו לדווח על הירח. כולם יודעים שהוא שם, אז למה לטרוח? אז מה אם נתניהו אמר שהיה נגד ההתנתקות, אז מה אם אמר שדיווח למנדלבליט על הצוללות למצרים, ושאיראן תומכת בגנץ, ושאר דברים שככל הנראה לא קרו מעולם או כאלו שלהערכתי טפל על אחרים. אז מה אם הוא כן ולא, בעד ונגד. זוכר ובעיקר לא זוכר. על הכל מכסות יבבות ההתקרבנות שלו ושל סביבתו. להתחשבן איתו זה כמו להתקטנן עם שכן נודניק. בקיצור, ביבי משקר זה ביבי משעמם.

לטראמפ ולנתניהו יש תחביב נוסף: שכתוב ההיסטוריה. בשבוע שעבר נאם טראמפ לכבוד יום העצמאות האמריקאי. הפעם, כדי שלא יעשה בושות כתמיד, כתבו לו את הנאום. אלא שכתמיד הוא נסחף והוסיף לקרב ההרואי על העצמאות נגד האנגלים ב־1775 גם את כיבוש שדות התעופה של האנגלים. הבעיה של טראמפ היא שהאחים רייט הטיסו את המטוס שלהם ב־1903 ואפילו ז’ול ורן לא דמיין שדות תעופה. כשנשאל טראמפ במה וכיצד הוא מתדלק את מכונת הזמן שלו, הוא האשים את הגשם שירד על הטלפרומפטר.

ומה אתם יודעים? האנגלים מככבים גם בהיסטוריה של נתניהו. בעבר הוא סיפר שכילד ראה בירושלים חיילים בריטים (שלטון זר!) מתאמנים ושאל את אמו כיצד יתמודד מולם. הבעיה נוצרה כאשר הסתבר שהוא עצמו נולד ב־1949. בירושלים, כמו בכל מדינת ישראל, לא היה חייל בריטי אחד. יש למה לצפות מנתניהו כשמדובר במעידות נוספות, ונראה שהעומס, הלחץ והזיכרון נותנים בו את אותותיהם. בייחוד כשמדובר בשכתוב או שריון ההיסטוריה (מי מינה את רחבעם זאבי בממשלתו אם לא אני? שקר. מי נתן לפולארד אזרחות אם לא אני? שקר). וכך רוכבים השניים בצוותא לעבר השקיעה. בינתיים הם עובדים. בעיניים ועל כולם.