ניכר בשר החינוך, הרב רפי פרץ, שעוד לא הסתגל למעמדו החדש. אם אמר שטות בהיותו אזרח, זו הייתה סתם שטות. אבל עכשיו הוא מיניסטר. יש לו חליפה ועניבה ומכונית שרד ואחריות. לא סתם מיניסטר – הוא מיניסטר לענייני חינוך. ראוי שיסתגל למעמד הזה לא רק בלבושו, אלא גם בדיבורו. אולי אפשר לפרגן לו כמה שבועות של חסד לפני שמתנפלים עליו. אבל בתמורה ראוי שיפרגן כמה שבועות של שתיקה, עד שילמד איך לדבר כמו ששר אמור לדבר. וברוח של פרגון הדדי נפרגן גם תזכורת: ישיבות ממשלה אינן באמת פורום סגור. הן פורום פתוח להדלפות. 
 

פרץ אמר בישיבת ממשלה שהתבוללות של יהודים, בעיקר באמריקה, היא כמו “שואה שנייה”. זו אמירת הבל מקובלת למדי בחוגי המגזר שהוא משתייך אליו. הקשר בינה לבין המציאות קלוש. באירופה של מלחמת העולם השנייה יהודים נלקחו בעל כורחם ונרצחו. באמריקה של ימינו יהודים עושים כרצונם. הם לא נלקחים, הם לא נרצחים. לפעמים הם בוחרים לוותר על יהדותם. ובעצם, ברוב המקרים זו אפילו לא בחירה אקטיבית, אלא מה שקוראים לו “החיים”. פרץ עשוי לומר שהתוצאה, ככל שהדברים נוגעים לעם היהודי, זהה. בשואה נעלם שליש מהעם היהודי, וגם כעת שליש עומד להיעלם. אבל אפילו אם הוא צודק – ולא בטוח שהוא צודק – זו אמירה בעייתית. 
 

היא בעייתית קודם כל משום שאינה מביאה תועלת לאף אחד. אמירה ריקה ממשמעות מעשית, למעט הגברת הניכור, התססת שיח ציבורי לעומתי ולא קונסטרוקטיבי, וזילות של זיכרון השואה. גם אם פרץ יגיד “שואה” עשר פעמים, זה לא יגרום לאף יהודי באמריקה להרהר מחדש בבחירת בן הזוג שלו, או בבחירתו לוותר על חברות בבית הכנסת הסמוך למקום מגוריו. יכבד שר החינוך ויטפל בבעיות החינוך. הן רבות. יכבד שר החינוך ויניח לאמריקאים לנפשם. איש לא מינה אותו לחלק להם ציונים. איש לא הכשיר אותו – וניכר שאיננו מוכשר – לנתח את מצבם. 
 

אלא שהאמירה של פרץ בעייתית לא רק משום שהיא מזיקה ברמה המעשית, אלא גם משום שהיא מקוממת ברמה העקרונית. זו אמירה שמתעלמת מגורלו של הפרט היהודי, ומייחסת חשיבות רק לתפקידו בשימור הכלל הלאומי. ובמילים אחרות: מבחינתו של פרץ, לפחות על פי מה שאמר, אין חשיבות גדולה לשאלה אם יהודי נרצח, או סתם בוחר לפרוש מהעם היהודי. כך או כך, מבחינה לאומית הוא מחוק. אלא שאם תשאלו את היהודי עצמו, הוא מן הסתם ישיב אחרת. מבחינת היהודי עצמו, יש חשיבות מכרעת לשאלה אם הוא מאבד את חייו בתא גזים דחוס, או מחליט להינשא לקתולית נחמדה - ועל הדרך גם מתנתק מהקהילה ומהזהות היהודית.
 

עכשיו צריך לומר דבר חריף מאוד. וצריך לומר אותו אף שאין לי ספק שפרץ רוצה בטובתו של העם היהודי ובטובתם של היהודים. וצריך לומר אותו בתקווה שפרץ עצמו יבין את הטעות וימצא זמן ודרך לתקן אותה. הנה הדבר: פרץ, להבדיל כמובן, מאמץ, מבלי משים וללא כוונה, בעניין קריטי אחד את נקודת המבט כביכול של מחוללי השואה, ולא של מי שנחרדים ממנה. מחוללי השואה, הרוצחים, ראו רק את הקבוצה היהודית – והתעלמו מגורלו של הפרט. לכן שלחו את כל היהודים להשמדה. גם שר החינוך של מדינת ישראל מביט על היהודים כקבוצה – ומתעלם מהפרט. לכן הוא רואה בנישואים מעורבים, או בהתבוללות מרצון, “שואה”. 
 

היהודים, של אמריקה ושל ישראל, אינם רק יהודים. הם גם בני אדם. הנאצים לא חשבו כך. שר החינוך של ישראל בוודאי חושב כך. מוטב שיתבטא בהתאם.