יש לי אמנם חיבה אישית מסויימת והערכה מסויימת לאיילת שקד, גם על רקע אישי קל. בשעתו, כשכיהנה כיו"ר תנועת "ישראל שלי", בימי עסקת שליט, פרסמתי מאמר בוטה מאוד בגנות העסקה האיומה הזאת (שבינתיים כבר עלתה לנו בדם שהקיזו לנו משוחרריה), ואיילת שקד טלפנה אלי, בלי שום היכרות קודמת בינינו, כדי לומר לי כמה הזדהתה עם מה שכתבתי. אני בהחלט זוכר לה את שיחת הטלפון ההיא לטובה. ואני בהחלט רואה בה, כמו גם בנפתלי בנט, אחת מנאמני ארץ ישראל המובהקים. מישהי שאפשר לגמרי לסמוך עליה שלא תצביע לעסקה מושחתת כמו עסקת שליט, או עסקת נסיגה כלשהי.

עד כאן טוב. ומכאן כמה דברים בגנותה, כי דומה שהתבלבלה, הגאוותנות עלתה לה לראש, והיא עלולה בהתנהלותה לפגוע בארץ ישראל. ראשית, הרעיון שתעמוד בראש איחוד מפלגות הימין, ותחתיה הרב רפי פרץ וסמוטריץ' (כשאפילו הרב החשוך, הדוחה והמגוחך אבינר, מתנגד הנשים בפוליטיקה, מנצנץ אי-שם בשיפולי האיחוד), הוא רעיון הבל מוחלט. ברור שעיקר כוחן של מפלגות הימין הדתיות הוא באיחוד הכוח הדתי שלהן ומצביעותיהן ומצביעיהן הדתיים. דמות חילונית תל אביבית, נטולת כל עומק יהודי מסורתי, שפלירטטה עם מצביעיה הפוטנציאליים בהתזת בושם "פשיזם" על בתי השחי שלה, עלולה בהחלט להבריח מן הקלפיות חלק ניכר מן הקהל הציוני דתי, לאו דווקא בגלל הלעז הפשיסטי, אלא בגלל הבושם המפלרטט. זה ממש לא בשבילה וממש לא לעניין להיות בראש איחוד הימין, ולכפות את עצמה על חובשי הכיפות ועוטות השביסים התרבושיים. ועצם הדרישה, אם הייתה כזאת, ואם באה ממנה ממש, מעידה על ניתוק מסוים מהמציאות ומן הטעם הטוב.

גם ההדלפות על פרישה מבנט והליכה לבריתות חדשות מותירות טעם רע, לא רק בגלל שהוא שמר על נאמנות עקבית אליה, והיא לא, ולא רק שברור למדי כי אין לבנט כל התנגדות להחליף איתה מקומות (היא בראש והוא אחריה הפעם), אלא גם משום שאם תיכנס לבדה לליכוד, תפגע ותשפיל באופן חמור את שותפה עד לא כבר, ולמען מה? למען ברית עם ח"כ דוד ביטן, שסביבו רוחשים אינספור עסקני ליכוד, הנאמנים איש למיטיבו, ועוינים כל חבירה ל"מישהי מבחוץ"? זה נראה ממש גרוע. זה נראה ממש לא כדאי. גם הקהל הליכודי יבחין בבגידה בבנט, ולא יאהב את זה.

וכך בדיוק יקרה אם תחבור לליברמן החילוני כמוה, אך השתלטן, שנאמנותו לארץ ישראל מפוקפקת עם כל ימניותו הכוחנית.

לכן, ברור שיש רק שתי אפשרויות טובות מבחינת הימין ומבחינת איילת שקד עצמה. ראשית, חבירה משותפת לליכוד, היא ובנט כאחד, בהזמנתו הנדיבה של נתניהו, שימליץ לתת מקומות קדמיים גם לבנט וגם לשקד. היא בהחלט יכולה להיות לפניו. כל הזמנה קמצנית וחמוצה תצטרך להיפסל. הכוח האלקטוראלי והאידיאולוגי של הימין החדש, גם אם לא עבר את אחוז החסימה, גדול בעליל מהכוח של כחלון נטול האידאולוגיה, שצורף לליכוד ולא נודע כי בא אל קרבו. אבל ברור שלא צריך להציע לבנט ושקד יותר משני מקומות ריאליים.

אפשרות אחרת, סימפטית וטבעית לא פחות, אבל נטולת יומרה מנופחת, היא לרוץ מחדש עם בנט, כשאיילת בראש (למה לא?),ואם פייגלין יידע את מקומו, אפשר לצרף גם אותו. השם המוצע הפעם הוא: "רשימת ארץ ישראל", כי על זה כל המאבק, על ארץ ישראל, והצירוף הזה נעדר הפעם משום מה משמות כל המפלגות, (אפילו "העבודה" הייתה פעם כזכור "מפלגת פועלי ארץ ישראל". איזה שם יפה).