הסעיף השלישי נוגע לשאלה מה מרגישים שאר הישראלים ביחס ליהודים ממוצא אתיופי. הנה דרך אחת להשיב על השאלה הזאת. בארבע השנים האחרונות מוצגת למדגם של ישראלים בקשה לדרג קבוצות שונות על פי תרומתן לשגשוג המדינה. כלומר, לא כמה הן תורמות, אלא כמה אתם חושבים שהן תורמות. המכון למדיניות העם היהודי אוסף את הנתונים ומנתח אותם. באופן קבוע, בראש הרשימה ניצבים החיילים. באופן קבוע, בתחתית הרשימה ניצבים ערבים מוסלמים וחרדים. גם בני העדה האתיופית מדורגים בסולם של בין 1 (תרומה שלילית) ל־4 (תרומה מאוד חיובית). כפי שאפשר לראות בגרף, נדמה שהישראלים משפרים בהדרגה את דעתם על תרומת בני העדה האתיופית. יהיה מעניין לראות בשנה הבאה אם ההפגנות הביאו לשיפור נוסף או לנסיגה.
האפשרות השלישית היא כמובן הנכונה. ובמילים אחרות, צריך להפריד בין היחס לעולי אתיופיה לבין היחס להפגנות מחאה נגד ממשלת ישראל. בקרב מצביעי מרצ (29%), המחנה הציוני (21%) והרשימה המשותפת (27%) היה שיעור ניכר של משיבים שבכלל לא הסכימו עם ראש הממשלה. משמע, הם חשבו, כנראה, שלעולי אתיופיה מותר לקחת את החוק לידיים. נסו לדמיין את אותן קבוצות משיבות על שאלה זהה הנוגעת להפגנות סוערות נגד הסכמי אוסלו.