הסתיים עידן. סוף לנהירה לקניונים. נגמרו השיטוטים בין חנויות מזדמנות ברחובות מרכזיים בלב הערים. חלפו ימי השופינג הפראיים, שבהם נדדנו לעבר בוטיק חבוי במרכז מסחרי מרוחק. פסו הזמנים שבהם חיטטנו בדוכני מציאות וצעדנו ביראת קודש בין מחסנים של שאריות ביגוד על מנת למצוא מותג זר וישן שנדחס בטעות לתוך מכולה של "שמונצעס". גם הביקורים המבוהלים ברשתות מהודרות והכניסה בתנועה מהירה ומהוססת לחנויות יוקרה בעת ביקור בפריז, שמטרתם להתבשם מהמחיר הבלתי נתפס לא ישובו. האון־ליין גמר על הכל ולצדו ההתחממות הגלובלית. 
 
מזג האוויר הלוהט שיתק כל רצון לפעילות מחוץ לארבעה קירות מקוררים. בישראל מד המעלות כבר הגיע לאזור "לבה עד לבה רותחת". הנדת עפעף הופכת לשלולית של זיעה, וחשיבה מואצת עלולה להסתיים בהתייבשות. בסגר הרותח שנכפה עלינו רגעי השעמום רבים, והצורך לרכוש, לבזבז ולחיות עדיין קיים. הנסיבות הללו מקפיצות לקדמת הבמה את השטן הגדול ביותר שהאדם המודרני יצר: חנויות האון־ליין. 
 

היו זמנים שבהם רכישה דרשה מאמץ. זה היה הליך ארוך ומייגע ששכר בסופו. תחילתו בזיהוי פריט שצד את עינינו במגזין או שאולי פגשנו חבר שלבש מכנסיים מעוררי קנאה או שסתם החלטנו שנעלינו בלו יתר על המידה והגיע הזמן לחדש. מאותו רגע נכנסנו לפעולה: ביררנו, השווינו, בדקנו, שאלנו ויצאנו בהתאם למסע בארץ הקניות. במדרחוב של ירושלים, במשביר לצרכן, בשוק בדרום, בטיילת של אילת והרשימה נמשכת. 
 
עברנו בלי להתעצל בין מוקדים שונים במטרה לאתר את שכיית החמדה המבוקשת במחיר נמוך, רצוי נמוך מאוד. אחרי שנמצאה הסחורה הנדרשת, התמקחנו. רבנו עם בעל הבית וטענו שזה יקר מדי ושבכלל מדובר במשהו שיצא מהמודה. 
 
אם לא צלחה דרכנו בשיח פשוט, המאבק עבר לזירה אחרת שבמרכזה טקס שלם: יוצאים מהחנות תוך הפטרת מילים בסגנון: "תודה רבה, אדוני, אבל חסרה פה איכות", ושאר אלתורים שמטרתם להטריף את המוכר כדי שיבין שהולכת לו העסקה ואיתה הג'ובות. 
 
בשלב הזה בעל הבית היה רץ אלינו ומנסה להרגיע את הרוחות. "עזוב אותך, לא לכעוס", היה אומר תוך שהוא גורר אותנו בחזרה לחנותו. "יש לי משהו דה לוקס להראות לך". עם שיבתנו אליה הוריד את המחיר מעט וחיזק בכמה משפטי מחץ קטלניים. "בוא תעזור לי עם הסיפתח, ארבע אחר הצהריים ולא מכרתי כלום. אני מוריד 30%? לא אתה ולא אני מנצחים". ולסיכום טען, "תראה איזו נעל יפה. זמש מאיטליה". בסיום כל הדרך הזו חזרנו הביתה טרוטי עיניים ומרוצים עם נעלי מוקסין חומות, סיפור משעשע, אדרנלין ומוצג חדש לארון. 
 
ומה היום? התפוגגה הרומנטיקה ונותרנו רק עם המחשב והאפליקציות. הקלות של הרכישה משאירה אותנו עם תוצר קר ומנוכר, ונדרשת כמות אדירה של קניות למלא את הריק שנותר. 
 
מתחילים בזארה - החותם הסופי לכך שהעולם עבר לקנייה במרשתת. מזמינים כפכפים כי צריך לקיץ וחולצה שתתאים. ממשיכים במכנסיים לחורף, מוסיפים מעיל קל ומעיל כבד וחולצות כפתורים. מכמה סוגים. גרביים. תחתונים. בושם ופפיון. למה פפיון? לא יודע. זה לא נשלט. הכל מוצג על דוגמן מדהים, שאמור לסייע לנו להעריך אם מה שלקחנו מתאים. 
 
ברגע שסיימנו חבר מסמס על יישומון לרכישת חלבונים וויטמינים. אפשר לשכוח מבית המרקחת. פתאום נגלה עולם של תוספים ועזרי פלא. אחד נגד סרטן, אחר מסייע בעיכול, וההוא מחזק שרירים, והכל מגיע תוך זמן קצר מאמריקה, חם וטרי ובעלות משלוח מזערית. 
 
האתר הבא מעיף אותנו לחנות און־ליין בתחום הסדינים ומשם לעולם של עציצים. בלי להרגיש נעלמו אלפי שקלים על דברים שבכלל לא התחשק לי לקנות. אחרי שעות שבהן בחרתי והזמנתי, מצאתי את עצמי עם כיס מרוקן, נטול חוויה ועם כמות של דרעק שאין לי מקום עבורו ואין לי מה לעשות בו.