מיהם 50 האינטלקטואלים המשפיעים של ישראל? מה משקל מחשבה אינטלקטואלית בבחירות המטורפות האלה, שבהן השאלה העיקרית היא יאיר במועדוני חשפנות או אהוד ברק ומטוס ששמו “לוליטה אקספרס”? בחירות שבהן לא עולות שאלות מהות, כגון מי ישמור על ארץ ישראל? מי יגדיל את ההתנחלויות או מי יזיק להן? בחירות המתרכזות במי קיבל סיגרים, או מי כיסה פניו לכאורה בכניסה לאירוח נדיב ומענג. בחירות שבהן הדגש הוא על רגש, שנאה בעיקר, ולא על חשיבה אינטלקטואלית. האם יש בכלל אינטלקטואלים אמיתיים היום בישראל? או שגם האינטלקטואלים הם אוטומטים המכוונים על פי השנאה הפוליטית שלהם. כנראה לביבי. 

השאלה הזו עלתה במוחי כאשר קראתי לתומי מאמר בכתב עת בריטי בשם “פרוספקט”. מדובר במאמר שדירג את 50 האינטלקטואלים המשפיעים של זמננו. כתב העת איננו מסחרי. הוא נתמך על ידי קרן שהיא מוסד ללא מטרות רווח. מי שאין לו מטרות רווח יש לו מטרות אחרות, ולדעתי זה מורגש ברשימה. יותר מדי “בסדר”. נשים, בני מיעוטים לא לבנים ולא נוצרים. כמעט לא הכרתי שמות מתוך הרשימה. הרשימה מעניינת בכל זאת, כי דירוגים מעניינים אפילו אם אתה לא מכיר את מי מדרגים. במהדורת האינטרנט של המגזין ניתן להצביע. כנסו, כנסו, אם מעניין אתכם לקבוע את מצעד האינטלקטואלים החשובים בעולם. דירוג כזה איננו נאה כל כך, ואכן עורך כתב העת מודה שהדחף לדרג ולמדוד עשוי להיראות כשלעצמו אנטי־אינטלקטואלי. 
 

ישראלים לא היו שם. יהודים כן, אם כי לא תמיד ניתן לזהות. כשהפנים בתמונה הם כהי עור ותלתליהם שחורים וסמיכים, ניתן להבין שמדובר באדם ממוצא אפריקאי, ואם האישה עוטה כיסוי ראש מוסלמי ניתן להבין בת איזו דת היא. חלק גדול מהאינטלקטואלים ברשימה היו כאלה. ציון מישהו כאינטלקטואל תלויה גם בכיוון הפוליטי שלו. זה די ידוע.

ה”פרוספקט” גם מגדיר זאת בפירוש במאמר המקדים, הטוען שאנו נמצאים בתקופה אנטי־אינטלקטואלית ומצביע על "הבורים הגאים בבורותם בבית הלבן". הם גם מתלוננים על הזלזול הנוכחי באליטות המשכילות "הליברליות". המושג ליברלי באנגלית הוא תחליף למושג שמאלני בעברית. המילה שמאלנות באנגלית מתייחסת יותר לקומוניסטים, מרקסיסטים, מאואיסטים וכדומה. אז'ן יונסקו, המחזאי מחבר "קרנפים", ואינטלקטואל מעריץ ישראל בעצמו, הגדיר בלשונו המדויקת אנשים כאלה כ"אינטלקטואלים מושחתים על ידי השמאלנות". המגמות האלה ששטפו בעבר הלא רחוק את האינטלקטואלים והאוניברסיטאות הפכו לבושה היום, ולכן הוחלפו במושג ליברליות. מי לא רוצה להיות ליברלי? 
 

אחת מהמופיעות ברשימה היא נעמי אלדרמן, יוצרת משחקי וידיאו וסופרת מדע בדיוני. הרומן החדש שלה הוא על בת של רב לונדוני, ביסקסואלית. רומן אחר שלה, “הכוח”, הוא על עולם שבו נשים יכולות להרוג גברים במכת חשמל. מעורר את השאלה מה שינוי דרמטי כזה יכול לחולל ליחסי הכוחות בין המינים. מועמדת אחרת, מצולמת בכיסוי ראש מוסלמי, היא מארווה אל־סיבוני, אדריכלית מסוריה. תוכניתה לבנות מחדש את סוריה לאחר סיום מלחמת האזרחים היא משמעותית, לדברי "פרוספקט".
 

אחת מאלה שהכרתי את שמם ברשימה היא סבטלנה אלכסייביץ’, סופרת ומתעדת מבלארוס שזכתה בפרס נובל לספרות ב־2015. היא פרסמה ספרי ראיונות עם חיילים רוסים באפגניסטן, עם ניצולי צ'רנוביל, עם נשים במלחמת העולם השנייה ועוד. היא פרסמה גם ספר מעניין שלא תורגם לעברית על מקרי התאבדות אחרי נפילת ברית המועצות והקומוניזם. היא מתארת אנשים שהאידיאולוגיה הקומוניסטית הייתה חלק מחייהם, ולא היו מסוגלים לעמוד במצב החדש שמגנה את הקומוניזם של ברית המועצות, שבו האמינו בלהט. שאלה: כמה אצלנו עלולים להימצא במצב דומה כאשר אידיאולוגיות של חיים שלמים כגון אמונה ב”שלום תמורת שטחים”, או מצד שני “ארץ ישראל השלמה” יקרסו? 
 

עוד אחד ברשימה הוא רוברט אלטר, מלומד אמריקאי, יהודי, שתרגם מחדש את התנ"ך מעברית לאנגלית. התנ”ך הוא גם הצדקת הציונות וגם המניע לאהבה שרוחשים מאות מיליוני אוונגליסטים בעולם לישראל. מערכת העיתון הוסיפה הערה: "בתקופה שבה הפונדמנטליסטים הדתיים והאתיאיסטים הדוגמטיים נלחמים על האמת המילולית של התנ"ך, אלטר מאפשר לדור חדש של קוראים לראות שוב את הפאר והיופי של הסיפורים הנצחיים האלה".
 

אם נערוך את רשימת האינטלקטואלים הישראלים, יהיו חסרים לי אישית לשיחה משה שמיר, נפתלי בזם, נעמי פרנקל. כולם אינם. מי הגיע במקומם? נסו לעשות את רשימת ה־50 שלכם. כמה מן המועמדים לבחירות יהיו בהם?