"לפני מלחמת האזרחים בסוריה רצינו לפתוח חזית ברמת הגולן מול ישראל, אבל הממשלה הסורית הציבה קו אדום. עכשיו כבר אין קווים אדומים", אמר קצין שטח בכיר מחיזבאללה בראיון לאתר ה"דיילי ביסט" האמריקאי, לפני שפירט את פריסת כוחות חיזבאללה לאורך הגבולות בלבנון ובסוריה. במשפט הזה, שיש להניח שנבחר בקפידה גם כדי להעביר מסר לישראל, יש כדי לספר על המגמה המסתמנת בעיצובה של סוריה בשלהי מלחמת האזרחים, ויותר מכך: יש בה כדי לתאר את המתיחות שהולכת וגוברת בין ישראל לחיזבאללה, לא רק במסרים ובמילים. 

למשל בחיסול השבוע המיוחס לישראל של משהור זידאן, תושב הכפר חאד'ר, שגויס על ידי חיזבאללה, ועל פי הפרסומים בסוריה היה חלק מהתארגנות ממוסדת של הארגון, שמטרתה להקים תשתית טרור לביצוע פיגועים לאורך הגבול ברמת הגולן, על פי האינטרסים של הנהגת חיזבאללה בלבנון. 

רק יומיים חלפו מאז חיסולו של זידאן, ושוב דיווחו אמצעי התקשורת בסוריה על תקיפה המיוחסת לישראל בתל אל־חארה במחוז דרעא, כ־12 ק"מ מהגבול. גובהו הרב של התל והתצפית לעבר ישראל הפכו את הנקודה לבעלת חשיבות רבה לצבא הסורי. בעבר סייעו הרוסים להתקין במקום אמצעים מתקדמים להאזנה, תצפית ומודיעין, גם על שטח ישראל. מאוחר יותר נכבש התל על ידי המורדים, ורק לפני כשנה השתלט הצבא הסורי בחזרה על האזורים הסמוכים לגבול הישראלי, וכבש בחזרה גם את התל. 

אומנם הצבא הסורי חזר לעמדות הישנות, אך הגבול כבר אינו אותו גבול. אם בשנים האחרונות חששו בישראל בעיקר מהתבססות איראנית באזור, הרי שבשנה האחרונה המגמה השתנתה, והעימות המרכזי של ישראל על אדמת סוריה הוא מול חיזבאללה. 

בחלק מהמקרים קיימים אינטרסים משותפים בין איראן לארגון הטרור השיעי, אבל חיזבאללה גם פועל במסגרת אינטרסים עצמאיים שמגיעים מצמרת הארגון בלבנון. אך בעוד היכולת של איראן על אדמת סוריה מוגבלת, ומתבססת בעיקר על מיליציות שיעיות המודרכות על ידי משמרות המהפכה - הקרבה הגיאוגרפית בין לבנון לסוריה והתפקיד של חיזבאללה בשיקום הצבא הסורי הופכים את העימות הישיר המתפתח בין ישראל לחיזבאללה להרבה יותר נפיץ ובעל פוטנציאל הסלמה.

צה"ל השכיל להתמודד בצורה טובה עם כוחות המזוהים עם משמרות המהפכה האיראניים, לפני שהם הצליחו לגרום לנזק משמעותי בישראל. אבל עם חיזבאללה הסיפור עשוי להיות שונה. ישראל אומנם נחושה לא לאפשר לארגון להתבסס לאורך הגבול, אבל הגדרת היעדים לצבא על ידי הדרג המדיני לא השתנתה: מניעת התבססות והתעצמות חיזבאללה בסוריה, בלי שהפעולות הצבאיות יובילו למלחמה. 

אם נכונים הפרסומים, בחודשים האחרונים ישראל הסירה את הכפפות ופועלת בצורה אגרסיבית אל מול חיזבאללה בסוריה, אבל גם בעימות מהסוג הזה נוצרות הבנות בלתי כתובות בין הצדדים. כך לדוגמה מתוך בחירה מודעת, חיל האוויר והמודיעין נמנעים מהרג של פעילי חיזבאללה במהלך התקיפות האוויריות. 

צה"ל עושה הבחנה בין קציני ולוחמי חיזבאללה שמקורם מלבנון לבין פעילים שגויסו ואומנו על ידי הארגון ופועלים בחסותו כמיליציות או שכירי חרב. זידאן, שהיה בעל תפקיד בכיר בתשתית טרור שמוקמת לאורך הגבול עם ישראל, ביקר במפקדת חיזבאללה בלבנון מספר פעמים והיה מקורב גם לסמיר קונטאר. אבל על חיסול של חייל דרוזי מהכפר חאד'ר לא יוצאים למלחמה. חיסול פעילי חיזבאללה שיעים מלבנון - זה כבר סיפור אחר.

במרחב הזה בדיוק ישראל פועלת: פוגעת בפעילות כירורגית מדויקת ביעדי חיזבאללה, ומנסה לבלום את התבססותו בסוריה ואת העברות הנשק ללבנון. בשלב הזה קציני חיזבאללה שנותרו בסוריה גם לאחר שמרבית לוחמי הארגון חזרו ללבנון, לא נמצאים כרגע על הכוונת. שיקום הצבא הסורי ובנייתו מחדש מספקים לחיזבאללה את המנדט לעשות שימוש בתשתיות הצבא לאורך הגבול עם ישראל. במערכת הביטחון מעריכים שראשי הארגון מעוניינים להפוך אותו לגבול של עימות גם בימי שגרה, בדומה למצב לאורך הגדר ברצועת עזה.

מלבד זאת בחיזבאללה מקימים תשתית צבאית גדולה, המבוססת על מיליציות שונות הפועלות על פי הנחיות ישירות של קציני הארגון, הפועלים במפקדת הדרום של חיזבאללה בסוריה. המפקדה נותרה על כנה אף על פי שמרבית לוחמי הארגון כבר חזרו ללבנון. לעומת תשתית הטרור שתכליתה לבצע פיגועים לאורך הגבול, תפקיד מפקדת הדרום לבנות את הכוחות שבאמצעותם יכול חיזבאללה לנהל מערכה מול ישראל בשתי חזיתות, או בחזית צפונית אחת מאוחדת שתדרוש מצה"ל לפצל בשעת מלחמה את כוחותיו ואמצעיו על שטח הרבה יותר גדול. 


אצבע בעין

ובחזרה לראיון ב"דיילי ביסט": אפשר היה ללמוד ממנו על תגובה אפשרית של חיזבאללה כלפי ישראל במקרה שאיראן תותקף על ידי ארה"ב. האיראנים וחיזבאללה אומנם בעלי ברית, אך הזהות שלהם אינה משותפת. בעקבות החרפת הסנקציות על איראן, התקציב של חיזבאללה קוצץ בצורה משמעותית והארגון נמצא במצב כלכלי קשה. בנוסף, במערכת הביטחון של ישראל סבורים שנסראללה מודע היטב לאחריות שלו באם ידרדר את לבנון למלחמה.

ועדיין, השבועות האחרונים מבטאים מגמה של עלייה הדרגתית במתיחות הביטחונית באזור, מהמפרץ ועד הגבול ברמת הגולן ובכביש הצפון עם לבנון. בצורה הדרגתית האיראנים מחריפים את הפעולות שלהם. ככל שעניבת החנק של הסנקציות תלך ותתהדק, לא מן הנמנע שהם וחיזבאללה ינסו לגרור גם את ישראל לתוך מעגל העימות. סביר להניח שבמקרה שתהיה פעולה כזו, היא תהיה מוגבלת בעוצמתה. 

במבחן התוצאה של השנים האחרונות, נראה שישראל הצליחה לפעול נגד התעצמות איראן וחיזבאללה במקומות שונים בעולם, בלי לדרדר את האזור למלחמה. זה אינו הישג שמובן מאליו. הדרג המדיני, ראש הממשלה וכמובן הצבא ראויים על כך למחמאות. במשך שנים ישראל נמנעה מלפעול נגד התעצמות האויב, ושילמה על כך מחיר כבד. השנים האחרונות הוכיחו שלצד הסיכונים אפשר למתוח את הגבולות הרבה יותר.

לצד הפעלת הכוח הצבאי שמרה ישראל על עיקרון חשוב: העמימות. אף על פי שברור לכל הצדדים מי הוא זה שתוקף, ישראל נמנעה מלהכניס את האצבע בעין של האויב. השפלה יכולה להוביל למקומות שהיא אינה מעוניינת בהם. מדי פעם נרשמו אמירות מיותרות, לעתים גם בצה"ל, אך תקופת הבחירות הקודמת הייתה פרועה במיוחד. הרצון להשיג קרדיט שחרר את הרסן. 

גם השבוע זה קרה. מאמירה מיותרת של השר צחי הנגבי על ישראל כמדינה היחידה שהורגת איראנים ועד סרטון פוליטי, שהופץ יומיים לאחר תקיפה מסתורית של מיליציה איראנית על אדמת עיראק, ובו נראה ראש הממשלה כשהוא מזהיר את האיראנים כי ישראל תפעל נגדם בעיראק ובכל מקום אחר. במיוחד עכשיו, כשהמתיחות גוברת, אין כל צורך באמירות שכל תכליתן מינוף פוליטי.

tguvot@maariv.co.il