48 ימים לבחירות, 38 שעות להגשת הרשימות, המערכת רותחת. אביגדור ליברמן הציג אתמול את רשימת ישראל ביתנו, והמשיך במומנטום החיובי שלו מול קהל רב בגני התערוכה, בעוד נתניהו מתנחל לו בחצר האחורית ופוגש בלוגרים רוסים בפאב בראשון לציון. אף שהקרב ביבי־איווט הוא המסקרן והיצרי ביותר בקמפיין הנוכחי, הלחץ מונח עכשיו על שני שחקנים אחרים: עמיר פרץ משמאל, איתמר בן גביר מימין.

אי אפשר להגזים בגודל המשא שמונח עכשיו על כתפיו של יו"ר העבודה־גשר. הוא ממשיך לדבוק במנטרה של "קולות מימין", אבל יודע בדיוק מה יעלה בגורלו, אם התקווה הזו תתנפץ.

על פי סקר שפורסם אתמול בערוץ 12, ההתנפצות קרובה: נכון לעכשיו פרץ מביא פחות קולות ממה שהביא אבי גבאי (5 מנדטים), וזה עוד לפני שהמשאבה הקטלנית של שתי המפלגות הגדולות נכנסה לפעולה.

כשהציבור יפנים שראש המפלגה הגדולה ביותר יקבל את המנדט להרכבת הממשלה, עלול פרץ לאבד את המנדט וחצי שמפרידים בינו לבין הכליה המוחלטת (אחוז החסימה). במקרה הזה, הוא יהפוך באופן רשמי למי שחיסל את מחנה המרכז־שמאל, השבית בשתי ידיו (השמאליות) את התקווה להחלפת נתניהו, תקע מקל בגלגלי האלטרנטיבה ופוצץ מטען גרעיני בתוך הנגמ"ש.

אם הוא ישרוד איכשהו, או אפילו יצליח להביא 8־9 מנדטים, הוא יוכתר לקוסם ויהיה שושבין הנצחון. הסיכוי שזה יקרה: נמוך מאוד. פרץ מהמר על כל הקופה, על המורשת, על העתיד. אם ייכשל, הוא יסומן באות קין היסטורי, ששום כיפת ברזל לא תצליח למחות. הלילה הקרוב של עמיר פרץ צפוי להיות ארוך ולבן במיוחד.

בצד השני, מצב די דומה. אם כי לזכותם של איתמר בן גביר וברוך מרזל צריך להגיד שהם לא מנסים להמציא שום דבר מחדש. הם לא מתחייבים להביא "קולות משמאל". הם דורשים את המגיע להם, לשיטתם, ולא מקבלים. אם יעברו את אחוז החסימה (יחד עם מפלגת נעם), יקבלו צל"ש. אם לא, זה יהיה טר"ש מהדהד.

הם די רגילים לטר"שים כאלה. אף אחד לא יאשים אותם בחיסול הימין. על המשימה הזו מופקד עכשיו נתניהו. הוא זה שלא הצליח להרכיב ממשלה אחרי שניצח בבחירות, הוא זה שתמרן את עצמו למצב שבו רק 61 ידיים ללא ליברמן יכולות להספיק. הם יהיו רק הסטטיסטים בפיאסקו.

בינתיים, אביגדור ליברמן נהנה. האירוע של ישראל ביתנו אתמול בגני התערוכה הזכיר אירועי ליכוד, במבטא רוסי כבד. ליברמן, שמפגין יציבות על 10 מנדטים בסקרים, שלף לא מעט שפנים: הוא הודיע שידרוש את תיקי הבריאות והפנים והודיע שד"ר ליאוניד אידלמן יהיה שר הבריאות המקצועי מטעמו. הוא הודיע שימליץ להרכבת הממשלה על המפלגה שתסכים לממשלת אחדות לאומית (פלוס ישראל ביתנו). הוא קבע שאין הבדל בין גנץ לנתניהו ("שניהם שואפים לממשלה צרה עם חרדים"). והוא לא פספס הזדמנות לתקוע לנתניהו, כולל הסיפור שסיפר על הטרטור שעברו העולים החדשים מקייב, שעוכבו מ־2 בלילה עד 6 בבוקר בשדה התעופה כדי שזה יתאים ללו"ז של ראש הממשלה, שבא לקבל אותם בבן־גוריון.

צפויים לנו שבועות מעניינים וגדושים באירועים, שחלק מהם יורכבו בעיקר מאוויר ספינים חם. נתניהו מנסה להביא לכאן את ולדימיר פוטין, כדי להמשיך ולנסות לזנב בליברמן. הוא ינסה להביא גם את דונלד טראמפ ולחלץ הצהרה בעניין "ברית הגנה" כזו או אחרת (בעיקר אחרת) בין ישראל לארה"ב.

אין דבר שביבי יפספס במאבק ההישרדות שלו, ואסור לזלזל או להמעיט בסיכוייו, אף שהוא נלחם כנגד רוב הסיכויים. בזכות התכונות האלה הוא עדיין כאן.